משבר בזוגיות

רציתי להוסיף ולהביר עוד נקודות כי קראתי את ההודעה שלי והגעתי למסקנה שזה יצא מבולבל מידי...

הקשר המיני בינינו מצויין, אבל אני מרגישה שהקשר הרגשי פשוט גווע לנגד עיני...הוא כל הזמן שקוע בשלו, לא יוזם שיחות, וכשאני יוזמת הוא עונה לי ביובש...(לפחות זאת התחושה שלי).
פעם היינו מדברים שעות, צוחקים יחד, מעולם לא היו לנו כל כך הרבה שתיקות. מהשיחות שניהלתי איתו הוא אומנם התנצל, אך לא הבין את ההרגשה שלי, וטען שאני סתם מתלוננת ומדמיינת דברים שלא קיימים.
מבחינתו הכל בסדר.

ככה שבעצם יש לי עוד שאלה:
יכול להיות שאני באמת מנפחת דברים ושהמצב לא כל כך חמור כמו שהוא נראה לי מנ'ק המבט שלי?

ס' היקרה, ראשית, תודה לך על המכתב המרתק, המלא בדוגמאות שמאוד ממחישות את המצב (וכלל לא מבולבל).
הדמות שאת נחשפת אליה עכשו היא הדמות שאיתה תחיי כל השנים, אלא אם הוא יתחיל לעשות מאמצים להיות יותר קשוב אליך, וזה מאוד תלוי ביכולת שלך לבקש ממנו את צרכייך הרגשיים בצורה שלא תעורר התנגדות ותחושות אשמה אצלו, או הרגשה שהוא תחת ביקורת. מה שאני מנסה להגיד הוא שאם לא תלמדו לתקשר בצורה אחרת בזמן הקרוב, את תמשיכי להרגיש מה שאת מרגישה. התקופה הקודמת היתה תקופת ההתאהבות, שבה כל אחד מוציא מעצמו את הדברים הכי טובים שיש בו, משקיע, נדיב, מפרגן, מתעניין, מסתקרן. השיחות קולחות, כי הכל עדיין חדש ומרענן ובלתי ידוע. כאשר ההתאהבות שוככת, נרגעת, "יוצא לאור" ה"אני" הרגיל, ונתקל ב"אני" הרגיל של השני, ותוך כדי חיכוך בדרך כלל כל אחד נשאב לסגנון שהכיר בבית ההורים. את נכנסת מולו לתפקיד של ילדה מתבגרת מול הנסיונות שלו לחנך אותך, שמאוד יתכן מגיעים מתוך הכוונת הכי טובות אבל נתפסים אצלך כמו שהרגשת כאשר ההורים, במיוחד אחד מהם, ניסו לשלוט בך ולכוונך. והשיחות הקולחות משתתקות ודועכות כי אתם כבר לא מחדשים אחד לשנייה, התגובות ידועות מראש ולא תמיד יש חשק לשמוע אותן...
תכלס, מה שאני מציעה הוא שאם היחסים חשובים לך ואת ממש רוצה להתמסד איתו, אולי תיקחו קצת יעוץ זוגי, שיתן לכם פידבק לגבי התקשורת שלכם וילמד אתכם כלי תקשורת חדשים שתוכלו כבר ליישם אותם ולראות מה משתנה ביחסיכם.
את ברת מזל (וחכמה) שהבחנת במצב ואת מספיק אמיצה לעשות משהו בקשר לכך - לפני החתונה.

שלום דורית, בתגובה שלך הבהרת לי את מה שכבר ידעתי והרגשתי אבל פחדתי להודות בו. את צודקת מאוד, כאשר הייתי בגיל ההתבגרות ההורים שלי פשוט כלאו אותי בבית- פשוטו כמשמעו, ובכלל היחסים בינינו היו ועדין מורכבים מאוד, והם הרבה מעבר לשתלטנות... אבא שלי בגד באימי במשך שנים רבות, היא ידעה על כך ולא עשתה דבר. הוא התייחס אליה כאילו היא המשרתת שלו (במילים עדינות), ברגע שהוא היה אומר משהו היא היתה רצה למלא את הפקודה... על הנושא הזה אפשר להרחיב עוד ועוד אבל מה שרציתי לומר הוא שבגלל זה כל כך חשוב לי שהוא יקשיב לי ויתמוך בי ולא ישלוט בי. רציתי להודות לך מקרב לב, מאוד עזרת לי לעשות סדר בראש. רק עוד שאלה אחת... כתבת שאם הקשר חשוב לי אני צריכה לבקש ממנו את צרכיי הריגשיים מבלי לבקר וליצור תחושת אשמה, אולי תוכלי לתת כמה טיפים מעשיים איך בעצם עושים זאת? מפני שאני בטוחה שגם לי יש חלק בבעיה, במיוחד בדרך שבה אנחנו עורכים את השיחות על הנושא שהיא בוודאי לא נכונה. שוב תודה ענקית, ס'.

תודה רבה...
כדי לעזור לך, יש צורך לפגוש את שניכם ולהתבונן בתקשורת שלכם ועם זה להתחיל לעבוד. כי ברור שכבר יש רגישויות - כפתורים שנלחצים - שמעוררים בכל אחד מכם תגובות מ"סרטים" ישנים שרצים לכם מזמן בראש, וממקום זה אתם מגיבים אחד לשני. אתם צריכים להגיע למצב שבו כל אחד יוכל להגיד לשני בצורה חופשית, של בקשה ולא של דרישה, למה הוא זקוק, אך לא להאשים את השני אם הוא לא יכול להעניק לו את הצורך הזה, וגם לא לחוש אשמה על שאינך מספקת את כל הצרכים שלו. מה שכתבתי כאן הוא ברמה העקרונית, וזה מסוג הדברים שניתן ללמוד בפגישת ייעוץ אפילו חד פעמית.
אומר לך עוד דבר: את כותבת שהסקס ביניכם הוא טוב, וזאת נקודה חשובה לטובת ההישארות. כי הבעיות שציינת עלולות להופיע אצלך גם מול בני זוג אחרים משום שמקורן באישיות שלך ובבית הגידול שלך, וחשוב לך לנקות זאת ולהיות מודעת לרגישויות שלך ולהתחיל לחיות מעבר להן.