לחץ

שירה יקרה,
כשחברים אומרים לך: " את לא יכולה לדעת, זה יכול לקרות לך מחר..." הם מתכוונים שזה יקרה השנה או בשנה הבאה ;)) לכן, יש לך זמן. תתאזרי בסבלנות ותיהני מהדרך, כי בשביל האחד - שווה לחכות ובסבלנות. תתפתחי בתחומי העניין שלך, צאי ותבלי. אל תקפאי על שמרייך, אבל גם אל תילחצי. כי האהבה מפתיעה ומחכה מעבר לפינה ונעלמת כשמחפשים אותה נואשות. כמו במשחק "מחבואים".

שירה יקרה,
אני מניחה שזה מאוד קשה שלא לחשוב על כך ככל שהגיל עולה וסביבנו מתחתנים החברים, ואולי ההורים משדרים דאגה. מה שאני יכולה להציע הוא שתקבלי את הדאגה שמופיעה אצלך ב"חמלה". מה הכוונה בביטוי הזה?
כלומר לקבל את הדאגה הזאת כחלק ממך שרוצה בטובתך, לא כאוייב שמפריע לך ליהנות מן החיים, כמשהו אנושי, טבעי, שגם לו יש מקום בחיים שלך, כי עובדה שהוא שם. אי אפשר לגרש אותו, כי ככל שתנסי להתעלם ממנו ולברוח ממנו הוא לא יניח לך. התבונני בלחץ הזה, נסי להתיידד איתו, למצוא בו גם דברים חיוביים. אני מבטיחה לך שיש בו דברים חיוביים - חפשי אותם בעצמך. קבלי אתו כמו שאת מקבלת את גופך עם הדברים היפים והפחות מושלמים שבו.
זה בעצם תהליך שניתן לעשות עם כל סוג של דאגה או לחץ או רגש קשה שמאיים עלינו מתוך פנימיותנו, בעצם לקבל אותו כחלק טבעי שלנו, להכיל אותו, להתיידד איתו, ולתת לו רשות פנימית להיות שם. סוג של קבלת עצמך כמו שאתה, על הטוב והפחות טוב שבך.
שירה, אני תוהה אם הכיוון הזה שהצעתי מדבר אלייך, או שהוא תיאורטי מדי? אשמח לתשובתך.