אההבה נכזבת ? תובנות ועצות להמשך.

היי,
הסיפור שלי מאד לא שגרתי,
אני עוסקת במקצוע חופשי ולפני כארבע שנים במסגרת עבודתי פגשתי עמית למקצוע ובשניה הראשונה שראיתי אותו חשתי פרפרים מטורפים בבטן ובהקשר הזה אציין שעד למפגש עמו הייתי נשואה פלוס שלושה קטנים ומצויה במערכת נישואין תומכת, אוהבת מפרגנת והייתי בטוחה שבעלי הוא הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם, גבר שקט מאד, מכיל מאד, מתחשב מאד שממש הבין את צרכיי ואפשר לי לעשות ככל העולה על רוחי ומעולם לא ניסה להגביל אותי, הייתי מבלה דרך קבע עם חברות בסופ"ש במועדונים, במסעדות פאבים וכו' (כולן רווקות) תמיד הן היו תוהות ושואלות איך בעלי מאפשר לי לצאת עד הבוקר האם זה לא מפריע לו וכו' ולמעשה זה מעולם לא הפריע לו, ההפך זה התאים לשנינו הוא אהב לישון בסופ"ש ואני לצאת.

אך מהרגע שפגשתי בגבר הזה נכנה אותו "ל" הרגשתי בצורך בשינוי עז שהחל להתחולל בנבכי נפשי ואולי זה נשמע מטורף אך ממש רציתי אותו ולא יכלתי להפסיק לחשוב עליו, כל הזמן דמיינתי איך הוא נושא אותי על כפיים, כיצד אנחנו אוהבים זו את זה ואיך אנחנו ממשים את הקשר ביננו ולא ידעתי איך אני עושה את זה, מצד אחד אני מחויבת לבעלי ולמשפחה ומצד שני חשתי שהמזל האיר לי פנים ושהמפגש עם "ל" לא היה משהו אקראי, החלטתי שאני יוזמת עמו קשר ומנסה להדק אותו ככל יכולתי, זה התחיל בשיחת טלפון שנמשכה למעלה משעתיים, סגרתי את דלת המשרד לא עניתי לאף ממתינה והרגשתי כל השיחה שאני פשוט ממריאה לגבהים חדשים ומטורפים כל מילה שהוא הוציא מהפה גרמה לי להעצמתה של התחושה הזו, הפרפרים לא הפסיקו להתעופף אצלי ולפתע הרגשתי שאני מתאהבת בו לחלוטין ושזה הופך להיות חזק ועוצמתי משניה לשניה, הוצאתי חופשת מחלה כדי שאצליח לדבר עמו במהלך שעות היום כי פשוט חשתי שזה חזק ממני.

לאחר כשבועיים בהם הקשר הלך והתהדק והשיחות וההודעות הפכו למשהו יום יומי הרגשתי שאני משתגעת אם לא אפגוש אותו שוב אך תהיתי מה לומר לו ? בכל שיחה הוא טרח להגיד לי עד כמה הוא מאוהב באשתו וכמה היא מדהימה ואני מצדי אמרתי לו בדרכי עד כמה היא ברת מזל שזכתה בו אמרתי לו אתה יודע על נשים מושלמות אומרים משהו כמו גם חכמה גם יפה וגם אופה ואתה גם כגבר משהו שחבל על הזמן אתה מבין כאילו כשאתה נכנס הגובה הנוכחות שלך המראה, הדיבור, היכולת הרטורית גוון הקול שלך כל זה ביחד עם המראה שלך זה פשוט וואוו, אמרתי לו את זה כדי לנסות ולומר לו מה אני חושבת עליו וחשבתי שכך זה יגרום לו לחשוב עליי בכיוון רומנטי יותר וישחרר אותו.

במקום זה הרגשתי סוג של שקט/מבוכה והוא מיד חזר לנושא שיחתנו על משפחותינו מקור שורשינו וכו' חשתי ממש טפשה ותהיתי האם זה היה נכון ובכל הכבוד אני אשה יפה ולא רק לדעתי עם כל הצניעות ובעיקר דעתנית, נחרצת אסרטיבית ומלאת בטחון ופתאום חשתי שהוא פשוט "פוצץ לי את הבלון" אמרתי לעצמי שיט הוא לא ממש מעוניין בי אך הייתי חייבת לשמר את הקשר זה היה חזק ממני בהרבה ונטול שליטה ממש אז אמרתי לו תשמע יש לנו המון משותף בכל הנוגע לשורשים וכו' אני מרגישה שאנחנו ממש משפחה ומכאן ניתבתי את זה לכיוון הזה הקשר נמשך, התהדק והפך לחזק עוד יותר ובמידה והוא לא היה זמין כאשר חייגתי חשבתי שאני מטפסת על הקירות הרגשתי מאוהבת מסוחררת, מהופנטת ורק חיכיתי שאותו הדבר יקרה גם אצלו בספונטניות.

לעתים רבות ניסיתי להזמין אותו בקטע משפחתי אלינו עם כל המשפחה רק כדי להיות במחיצתו כי הבנתי שזו אולי תהיה הדרך היחידה שלא בשעות העבודה ומעבר לכך פעמים רבות ניסיתי להזמין אותו לקפה וגם כאשר הוא הגיע ליישוב שלי במסגרת עבודתו הוא מצא תירוץ למה לא