תגובה

ראשית יהודית ודורית תודה על תשובותיכן (המהירות).
דורית יקרה,
בשלב הזה, אחרי שנים של "התבחבשות" בדייטים וקשרים שונים, אני פתוחה לכל כיוון חשיבה או עשייה שיוכל להקל על ההרגשה .
אני יכולה להבין את הרציונל שמאחוריי דברייך המעניינים, זה יכול להקל במעט בדרך החשיבה, וכמו ברב המצבים אם ננסה מאד, נמצא בהם גם את הדברים הטובים, עם זאת, אני מניחה ומבינה שאין פתרון קונקרטי להתמודדות עם המציאות הקיימת. כמו בכל מצב של אי וודאות ,יש סטרס המלווה בשאלות- מה יהיה בעתיד, מתי זה יקרה (ומשתדלת שלא לשאול אם זה יקרה.. :) )
באיזשהו מקום, נראה לי שאחוש נקיפות מצפון אם לא אחוש את הלחץ הזה, בגלל גילי והרי רב סביבתי וחברותיי כבר עם ילדים ואיפה אני נתקעתי? ומאידך, כמו שציינתי, זו אני שמאד רוצה שזה כבר יקרה (ולא בשביל הוריי או משהו כזה) וכאמור הלחץ הזה לא מזרז את העניינים..
האתגר הוא להתמודד עם רגעי הייאוש, שמה לעשות, "תוקפים" מדיי פעם.. :)
תודה