מה עושים אם לא רוצים יחסי מין בכלל

מיניות - נושא דליק ובוער. תדירות לעומת האם בכלל רוצים. הרהורים רבים שעוברים בראשי בעקבות שמיעת פודקסטים..

לפי התפיסה שלי --> סקס עושים באהבה והנאה או לא עושים בכלל.

הרבה יועצים זוגיים שמים את עניין הסקס והמחלוקת על הסקס ועל התדירות כערך עליון ואם אין הסכמה בין בני הזוג לגביי התדירות אז צריך להגיע לעמק השווה ולעשות גם כשלא בא לך.

בהרבה פעמים משתמשים במונחים "עם האוכל בא התאבון" או "זוגיות זו אסטרטגיה וסקס זו טקטיקה" ולי זה נשמע כמו "יבוא לך דינה, יבוא לך".

השאלות שנשאלות בראשי הן -
1. אם אחד מבני הזוג לא רוצה או נהנה מסקס בכלל, בשבילו זה לא נעים, לא כייף.. האם בכל זאת הוא צריך להכריח את עצמו לשכב עם בן/בת הזוג?
2. מה ההבדל בין להכריח את עצמך לשכב עם בן/בת הזוג שלך בשביל שלום בית לבין לסרסר את עצמך בשביל כסף?
3. אם כייף לך עם בן/בת הזוג כשותף לחיים אבל את/ה לא רוצה לקיים יחסים איתו כי זה פשוט לא כייף ולא מהנה אז את/ה צריך לשכב איתו כדיי להמשיך לחיות איתו?
4. האם המשוואה היא - אם אתה מעוניין להיות שותף לחיים של אותו אדם אז אתה חייב לסרסר בעצמך ולשכב איתו בכוח ולזייף הנאה בשביל שלום בית?
5. האם התשובה הייתה שונה אם הדרך היחידה שהייתה אפשרית לקיים יחסים היא אנאלית (אפשר לדמיין שהבקשה לשכב שוות ערך לבקשה מגבר להיות פסיבי באנאלי כל הזמן כשמקיימים יחסי מין)?
6. מה בכלל ההבדל בין הסכמה לבין רצון? אם אחד מבני הזוג לא רוצה. נקודה. לא מעוניין. האם להכריח את עצמו זה לא כמו בעצם לאנוס את עצמו לקיים יחסים?