קנאה

יעל, העניין לא פשוט. מצד אחד הפלישה לפרטיות שלו עלולה להפריע לו והוא עוד יעשה משהו אחר כדי לשמור על החופש שלו - יתחבר כמשתמש אחר. כלומר טכנית את לא באמת יכולה תמיד לדעת מה קורה. מה שאת כן יכולה זה לעשות איתו שיחה על דרגות החופש שנראות לו מתאימות לכם, ונאי מציעה שתנהלו שיחה פתוחה, לא ממקום רגשי ופגוע או מאשים, אלא באמת לנסות לברר, עם הרבה סקרנות (סוף סוף אתם לא זהים, ויתכן שאינכם רואים את הנושא הזה באותה צורה), איך כל אחד מכם רואה את הנושא של חברויות והתכתבויות והיכרויות עם אחרים. עד שלא מנהלים שיחה כזאת - כל אחד מכם יכול רק לנחש איך בן זוגו מרגיש בעניין, אבל לא באמת לדעת. שיחה כזאת גם יוצרת מציאות חדשה וכללים חדשים, הכל בתנאי שאתם מצליחים לנהל אותה ברוח טובה, כמו שכתבתי קודם. כי אם מישהו מכם יראה בשיחה כזאת חווייה מלחיצה ומעצבנת - עלולות השיחות שלכם בעתיד להיות נגועות באווירה כזאת, ואחת התוצאות היא הימנעות משיחות רציניות. ואכן, יש זוגות שאחת התלונות שלהם היא שהםן לא מסוגלים לנהל שיחה חשובה, רצינית, כי לפחות אחד מבני הזוג מעדיף להימנע מלהיכנס לשיחה. הסיבה לכך היא שעצם השיחה, הסגנון שלה, הוא כל כך לא נעים שהוא מעדיף לברוח ממנה. לכן - תראי אם את יכולה לנהל שיחה ממקום של הקשבה וסקרנות לבהבין איך כל אחד מכם רואה את הנושא. רק אחרי ההבנות אפשר לחשוב יחד על פתרונות.

העניין הוא שהוא לא יודע שהצצתי לו במקושרים ולא יודע שראיתי את ההודעות ואני גןם לא רוצה שהוא ידע אז איך אני יכולה לנהל שיחה איתו על אם כביכול אין לי סיבה?