למה זה תופעה כל כך ידועה??!?

אני קוראת מה שאתן כותבות וזה ממש עליי.
בעלי ואני ביחד 4 שנים.. נשואים שנתיים וחצי עם ילדה בת שנה וחצי. כבר בתקופת ההצעת נישואין זה הפך להיות פעם בחודש עם תירוץ של "לחצים וכו'" מצידו.. תמיד יש משהו.. עייף, כואב לו משהו.. רדום.. אין יוזמה. ואז כשאני פותחת את זה הוא נכנס למגננה "למה אני לא יוזמת?"
יזמתי במשך השנתיים האחרונות בלי סוף, מגע, לבוש, עירום,סרטים סקסים, הכל! עד שנמאס לי שמעיף לי את היד, לא מתייחס, מתעלם, פותח מחשב ומתחיל לעבוד.. הדחייה קשה מידי כדי להתמודד איתה שוב ושוב..
אבא נהדר, גבר טוב ופעיל בבית. אפס בתור אחד שאמור לספק אותי ולתת לי להרגיש אשת איש.
לא אכפת לי שהוא נפגע כי זה כל פעם ככה.. הוא פגוע ממני שמוכיחה אותו פעם בחודש "מה יהיה עם הסקס" "אתה רוצה אותי עדיין?" ואז מעצם השיחה, הוא צריך עוד חודש חודשיים להתאוששות. וככה עברו להם 3 שנים מעבר למה שהיה צריך להיות. מיום הנישואין שלנו ובמשך 3 שנים יכולה לספור על זוג ידיים את הפעמים ששכבנו.. מעולם לא הייתי כ"כ לא נחשקת, לא מסופקת.. כ"כ אבודה.
איך זה יכול להיות שהוא פשוט הפסיק לרצות סקס? הרי כשהיינו חברים, היה נותן עבודה כל יום כמה פעמים ביום.. למה הוא חשב ש"לעבוד עליי" שהוא מיני זה דבר טוב. ולמה להציע נישואין אם מלכתחילה אתה כבר לא מחפש איתי מיניות כשכ"כ הבהרתי כמה זה מבחינתי חשוב. ?!?!!!
חברים זורקים לי הערות כמו "לא בא לכם עוד ילד" "מה עם אח לילדה" ואני בלב לא יודעת אם לצחוק או לבכות, כי אין מגע שלא לדבר על סקס. מאיפה נביא ילד? מהחסידה?
אני לעולם לא אבין נשים שמתלוננות שהגבר שלהן רוצה כל יום, מתה להיות במקומן.. אפילו פעם בשבוע.. פעם בשבועיים.. פירור.. משהו.. אני כבר 3 חודשים בלי כלום ובלי שום דבר.. מתוסכלת ברמה שאין כמותה.
מיואשת, שוקלת ללכת לאחר.. לא יודעת אפילו אם אני אמיצה מספיק כדי לבגוד. אבל לא מסופקת ורוצה להרגיש אישה שוב.
מה עושים??
קשה לי.