עצבנות מיותרת

היי ובוקר נפלא לכן לאחרונה עברתי לגור יחד עם בת זוגתי (אנחנו סה"כ כמעט חצי שנה) אני 30 והיא 25. אלא שכבר בשבוע הראשון הבחנתי בעצבנות אשר לטעמי לא שגרתית וזה מתחיל להציק לי במיוחד שזה על שטויות. קחו למשל משהו טרי מהימים האחרונים: אנחנו בדירה (אחרי עוד יום של הובלות והעמסות ציוד לדירה החדשה), היא בודקת לי את הטל' ושואלת למי שלחת את זה ואת זה וכו' - עד כאן אני סובלני אליה וזה לא מפריע לי כ"כ.. אח"כ באותו הערב היה בקבוק קולה בסלון, היא אמרה לי תכניס את הבקבוק למקרר והלכה להתקלח. בינתיים ישבתי על המחשב בענייני עבודה, ופשוט לא זכרתי להכנס תבקבוק.. היא יצאה מהמקלחת ואמרה בטון גבוה וקצת צורם ועצבני: "אמרתי לך להכניס תבקבוק לא?" אז אני הגבתי תוך שהרמתי מעט את הקול (אבל באמת מעט עד שבקושי שמתי לב) ואמרתי "בסדר אני אכניס".. היא הגיעה בעצמה לסלון חטפה את הבקבוק והכניסה אותו בעצמה למקרר בכעס .. ניכנסתי להתקלח ואח"כ נכנסו שניינו לשון.. ואז שמתי לב שהיא מכונסת בעצמה, מוזרה קצת ושותקת; שאלתי מה יש לך היא הגיבה "כלום", קצת לחצתי ושוב אמרתי אני מכיר אותך יש משהו זה לא "כלום" ואז היא אמרה "אתה יכול להבין לבד..לא מתאים לי שאתה מרים את הקול עלי..". הסברתי לה שלמרות שבשגרה אני מחמי לה הרבה ומכנה אותה בכינויים מפרגנים ותומכים, יכולים להיות מצבים קצת שונים שהטון עולה וזה חלק מהחיים ומלגור יחד, ושלדעתי אין מה לעשות עם זה כי זה חלק ממני ואין לה מה לעשות מזה דרמות אלא פשוט לעבור הלאה ואם וגם אמרתי להאם זה כ"כ קריטי אני מסכים שתחשוב שוב אם כל הקשר הזה מתאים לה. למרות כל זה אמרתי לה אני מצטער אם לא הייתי בסדר (למרות שזה ממש שטויות מה גם שזה נדיר שאני מרים את הקול). היא לא ממש קיבלה את זה הסתובבה והלכה לישון, כעבור 10 ד' חיבקה אותי ואמרה אתה צודק זה באמת לא כזה נורא... אם יש משהו שאני שונא זה ללכת לישון ככה (בהרגשה כזו). רציתי לדעת איך לראות את המעבר לגור ביחד האם זו התחלה של משהו שלא נוכל לעמוד בו והאם באמת הייתי כ"כ נורא שטיפה הרמתי את הקול ? מה זה לא דבר לגיטימי לכל במאדם? האם יש להסיק מסקנות מהתנהגות כזו או שאולי אני באמת אשם ולהבא עדיף שאחשוב 20 פעם לפני כל תגובה (למרות שזה לא ממש נוח) אני מציין שבאופן כללי אנחנו מאוד תומכים ואכפתיים אחד לשניה רק שאני מרגיש שהיא לא מסוגלת לקבל שלבנאדם יש גם כעסים לפעמים.