יחסינו לאן

היי קארין,
מה שאת מתארת הוא שבן זוגך, כאשר הוא נכנס ללחץ, יש לו דרך תגובה אופיינית - מרים את הקול ומבטא כעס בטון הדיבור ובהבעות הפנים שלו. מן הסתם זהו משהו שהוא מביא איתו מן הבית שלו, אולי תגובה דומה לאחד מהוריו. זה מה שהוא למד כל החיים. ברור שכאשר מישהו לחוץ, יכולתו לשלוט בעצמו יורדת, והוא נסוג (קוראים לכך "רגרסיה") למערכת האוטומטית של התגובות שהתרגל להשתמש בהן בעבר. כדי לשנות זאת הוא צריך ראשית להבין מה זה עושה לבת הזוג, ומה הנזק לתקשורת, כמו חוסר הקשבה, ריחוק, ציניות ולבסוף - הוא מרגיש שאינו מקבל ממך חום. לאחר התובנות האלו, מתחילים להתאמן על דרכי תגובה אחרות. לא כל הזמן זה יצליח, כמו באימון - יש התקדמות ויהיו נסיגות. אבל צריך לרצות ללמוד לשנות.
לעניות דעתי, אם הרגשתם בטיפול הזוגי שאתם תקועים במאבקי הכוח, אולי הגעתם למקום לא מתאים לכם. הרעיון הוא לעצור את הויכוח הרגיל, המתבקש, להבחין למה התקשורת הלקוייה גורמת, ולמצוא דרכי תגובה חדשות. לא רק להוציא קיטור. לצייד אתכם בכלי תקשורת שיחזיקו מעמד גם אחר כך, ללא תמיכת הטיפול.

ומה לגבי הקנאה מסוג זה שתארתי? אני צריכה להיות רכה יותר כאשר הוא מקנא על דברים של מה בכך? זה מכעיס אותי ומעורר את פחדי. אך הוא אומר שבמקום לתמוך ולהיות רכה במקומות בהם הוא חלש, אני מתנכרת ולא מקבלת אותו. האם אני צריכה לקבל את זה? כך יחול שינוי? אני מרגישה שכל דרך אחרת , תתן לו את הלגיטימציה להמשיך, למרות שהוא " מודע לבעיה".
בעיניין הדיבור התקיף, הוא יודע כמה זה קשה לי, במיוחד שאני באה מבית קשה, בו היו הרמות קול ללא הרף. הוא מודע לכל זה. הוא כל הזמן מאשים אותי בחוסר רכות וחוסר הקשבה, ואני כבר מתוסכלת מזה.

קארין יקירתי, את מתארת קשיי תקשורת שמאוד אופייניים לזוג בתחילת דרכו. אלו דברים שמסתדרים עם הזמן, ובעיקר אם לא עושים עניין ומעבירים דברים יותר בקלות
הבעייה שבשלב בו אתם נמצאים, יש סוג של מבחן שאנחנו עושים לבן הזוג - האם הוא האדם המתאים לנו או לא, ואז יש נטייה להחמיר ולהקצין בתגובות, כי כל הפרעה כזאת גורמת לנו לדאגה, מה יהיה אם זה יימשך כך כל השנים, או אם זה יהיה יותר קיצוני...
אם היחסים איתו חשובים לך, ואת ממש אוהבת אותו, נסי לרדת יותר מהר ויותר בקלות מן התגובות שלך ותראי מה יקרה.

תודה רבה