מה זה אהבה :)

שלום רב,
רציתי לשתף אותכם במחשבות שלי וגם לקבל תגובות.
אני בת 28 נמצאת בזוגיות קצת פחות משנה. זה התחיל כרומן סוער ותוך זמן קצר עברנו לגור ביחד.
הייתי ממש מסונוורת, מאושרת ומאוהבת. בדיוק סיימתי מערכת יחסים אחרת של כמה שנים ובלי הפסקה ( כך יצא) צללתי לתוך קשר חדש. כאילו מצאתי את הריגוש שעבד בקשר הקודם. כאילו קיבלתי תמורה על ההחלטה לפרק את הקשר. ( שהיתה מאוד קשה ולקחה המון זמן).
אז כמו שאמרתי, הייתי מסונוורת, וגם לא אריתי את תמרורי ההזהרה בדרך.
הוא מתעצבן נורא מהר, במיוחד בתקופות של לחץ. לדוגמה, באנו לחנות באיזה מקום והשומר שעמד ממול אמר לא "סע! תמשיך!" בלי שיהיה ברור מאליו ששם אי אפשר לחנות. חבר שלי בתגובה קילל אותו קללות מאוד חריפות. מישהו דחף אותי במסיבה בטעות, הוא הזהיר אותו. הוא מתעצבן גם עלי, אך בצורה מתונה יותר אבל האגרסיביות שחיה בו מפחידה אותי.
בנוסף, הוא הרבה פעמים מחכה שהדברים יסתדרו בעצמם. בחיי יומיום המשותפים אני יכולה לגלות פתאום שלא שולמו החשבונות למרות שזאת אחראיותו (יורד מהחשבון שלו) והוא לא סיפר לי על זה כלום.
וכל זה בנוסף לדעיות הרבה יותר חמורות של נטיה "לאבד חושים" בדרך כלל בעזרת אלכוהול. כמה פעמים רבנו בגלל זה, ובפעם קודמת כמעט עזבתי והוא יודע שפעם הבאה אני אעזוב אם אראה אותו שיכור הולך לאיבוד עד אור הבוקר.
זה נראה כאילו תיארתי מפלצת, אבל מצד שני ביומיום בבית אנחנו מסתדרים מצויין, הוא דואג לי, מבשל ומנקה אפילו יותר ממני. אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי, אבל כל פעם שאני רואה את האגרסיות שלו אני חושבת שאני צריכה ללכת. לא בא לי לחיות אם המחשבה "עוד מעט אני אעזוב" או "אולי זה לא בשבילי", הייתי ככה תקופה ארוכה בקשר הקודם שלי (ושם הבן זוג היה ההפך הגמור). מצד שני, בגלל שהוא (כך נראה לי) מרגיש ומבין שהוא "שומר" על עצמו מאלכוהול הוא נהיה יותר צתוח. בימים אחרונים אני מרגישה כאילו אני מעצבנת אותו, ואז דקה אחרי זה הוא משנה את הגישה נהיה רך.
אני מבולבלת, ונראה לי הצלחתי לבלב גם אותכן.
השאלה היא, מתית צריך לקום וללכת ומתי צריך לעבוד על הקשר.
האם אני צריכה לסלק את המחשבות של "לא מתאים לי" כי בכל אחד אני אמצא מה לא מתאים לי (אולי) או ללכת בעקבות המחשבות האלה כמה כואב שזה לא יהיה.
זקוקה לעזרה
תודה