אהבה או לא? סוף או התחלה.

אבודה (אך יקרה עד מאוד) די קשה לתת לך עצה חותכת. יש כאן כמה אפשרויות.

אפשרות אחת היא ששניכם לא נמצאים באותו מקום מבחינת התחושה של - "אהבת חיים" או "האחת והיחידה" כמו שאומרים. זה נראה כאילו אצלך זוהי אהבה עמוקה וחשובה, אבל אולי מצידו אין את אותו בטחון והוא מרגיש צורך ורצון להתנסות בעוד יחסים.

אפשרות שנייה היא שהאהבה היא כן חזקה גם אצלו אבל הוא מרגיש לא מספיק שלם עם עצמו, בלי קשר לאנשים אחרים. ואז הוא צריך לעבור איזה תהליך מול עצמו כדי שירגיש יותר בטחון, רוגע, אמונה ביכולותיו. זה תהליך שהוא יכול להיעזר בטיפול נפשי, אבל מכיוון שודאי אין לו כסף למטרה זו, זה עלול לקחת אפילו כמה שנים עד שימצא את עצמו ויהיה מסוגל לקשר אינטימי ולמחוייבות.

אפשרות שלישית היא שאת נאחזת בדמותו ומעצימה את האהבה אליו (כלומר משכנעת את עצמך שיש כאן משהו מיוחד) כי את חוששת להישאר לבד ולצאת לעולם הגדול ולעבור שוב את כל העוצמות הרגשיות (לטוב ולרע) עם מישהו אחר.

מה מכל ההסברים הללו מדבר אליך?

ההסבר השני והשלישי מדברים אליי ביותר. ההסבר השני שבו אמרת כי הוא מחפש את עצמו זה ההסבר שגם הוא נותן אותו למצב שלו. כמו שאמרת זה עלול לקחת שנים. כמוך אני חושבת שהוא זקוק לטיפול, אך אינני יודעת איך אומרים זאת לאדם. הוא איבד את אביו בגיל 20 ממש בפתאומיות והוא היה מאד קשור אליו אני חושבת שזה מאד עירר את הבטחון שלו בעצמו ובחייו בכלל. איך אני ניגשת לבנאדם ואומרת לו שלדעתי הוא צריך ללכת ליעוץ או טיפול. תעזרי לי!

ליעלי שלום !

מה שקרה בתקופה שבה לא חייתם ביחד מוכיח טוב יותר מכל כי לא נועדתם ליות ביחד. בעבר היה לכם טוב אבל בפרידה קצרה נראה שהוא אואת צריכים להמשיך את חייכם בנפרד. לי זה ברור וכנראה גם לך, רק שלך קשה להשלים עם זה

איך מתודדים עם זה. אני רוצה להפסיק את הטירוף הזה ומפחדת... אני מפחדת ממי שיהיה איתי ויותר מהכל ממחר בלעדיו.

אבודה היקרה,
ברשותך, אני רוצה להעמיק קצת בנוגע לכינוי שבחרת לעצמך.
תראי עד כמה את נחלשת ומאבדת את כוחותייך, מתמלאת פחדים - פחד מלהיות איתו ופחד להיות בלעדיו.
האם באמת את עד כדי כך תלוייה בבן זוגך? זה מה שאת רוצה שיהיה? שאת לא שווה ולא קיימת בזכות עצמך? לדעתי מה שעלייך להתרכז בו עכשו הוא לחזק את עצמך, להיעמד על שתי הרגליים. את נמצאת במין hold שכזה... לא איתו ולא בלעדיו, ואת מתרכזת באיך לתקן אותו ולהבריא אותו. זה לא טוב בשבילך וגם לא בשבילו. אני מאוד מציעה לך לקחת פסק זמן, לסמוך על הכוחות שלו ועל ההגיון הפנימי שלו שהוא ימצא את דרכו בחיים, סליחה - גם בלעדייך - ולהתחיל לסמוך על עצמך :
תוך התבוננות פנימית, מול עצמך, חפשי את החוזקים שלך. חפשי מהם הדברים שכאשר את עסוקה בהם את מאושרת יותר, והתחילי לעשות אותם יותר ויותר. עליך למנף את עצמך מן המקום התלותי הזה בו את מרגישה עצמך לא קיימת ולא שווה בלעדיו.
מה דעתך?

ברור לי כבר תקופה ארוכה שזה כך משום מה אני כל הזמן נמצאת במצב הזה ואני יודעת שהוא לא טוב לי ומודעת לכמה זה פוגע בי וגם בו ואינני מצליחה להשתחרר מזה. אני אינני תלויה בו, אך מרגישה צורך תמידי להיות שם בשבילו למרות שהוא לא שם בשבילי אני מנסה להלחם בזה בכל הכוחות שלי ולא מצליחה....בגלל זה בחרתי לעצמי את הכינוי שכלל לא מאפיין אותי ...

טוב, יקירתי, אז את מודעת לכך שהמפתח אצלך. ברגע שתקחי על כך אחריות במקום להמתין שיקרה משהו חיצוני (כמו למשל מן הכיוון שלו) - כבר תרגישי יותר בעלת עוצמה בחיים שלך. חשבי (אני מעדיפה לא לעשות זאת במקומך) מה את יכולה לעשות (וכרגע נמנעת מלעשות) כדי לצאת מן המצב הזה, תבחרי את אחת האפשרויות שהכי מתאימה לך, ולכי על זה. היכנסי לפעולה, כמו שאני אוהבת להגיד.