מצוקה

אף פעם לא היה לי קשר עם גבר. הכרתי מישהו. בהתחלה כשיצאנו הכל היה בסדר. הוא די קלט שאני בעייתית בתחום המיני ולא קל איתי. אבל בכ"ז המשיך לצאת איתי. שבועיים הכל היה בסדר. ופתאום התחיל "אני עייף", "לא היום" "מחר". נפטרתי ממנו. הוא שוב יצר קשר. דיברנו על זה. הוא מכחיש שהוא ממשיך לחפש אחרות ומסביר שהוא באמת היה עייף. אעפ"י שאני לא לגמרי מאמינה לו. כי הוא עצמו אמר "שיכול להיות שהוא עוד יקבל טלפונים במבחורות שרוצות להכיר מאתרי הכרויות". הוא אומר שאני לא יעשה מזה עניין ושהוא מעוניין. שבוע שלם היה בסדר מאז שנוצר הקשר מחדש. ושום פתאום הכל חוזר על עצמו: "אני מצטער, "אני נורא עייף לא ישנתי טוב" "נדבר מחר". אני חייבת לציין שלא קיימנו עדיין יחסים. עד שכבר התחלתי להרגיש שאני מוכנה לזה, שוב קבלתי את ההתחמקויות שלו. האם יש טעם להמשיך את הקשר איתו. אני חוששת, שהוא ימשיך כך עוד ואני אלך ואקשר אליו במיוחד אם הוא הולך להיות הראשון שלי. בוודאות מוחלטת ברור לי שהוא לא מחפש קשר מחייב איתי. אף על פי שהוא אומר שכן. מרוב מצוקה אני כבר מתחילה להרגיש שאני לא יכולה לסבול אותו ואני מוצאת את עצמי בדרך לפגישה איתו מקללת אותו מעומק ליבי. אני חלוקה בין דעה של חברה שאומרת שהוא לא ריציני וחבל על הזמן והוא ימשיך ככה, מה שמוכיח את עצמו כנכון, לבין דעה של אמא שלי שאומרת שאני צריכה להתנסות ולרכוש ניסיון. גם אם אני חושבת להמשיך, ההתנהגות שלו גורמת לי להכנס לסטרס של ממש וכאמור גם לכעס.