לברוח מאשמה

אני רוצה להתגרש מבעלי אבל פוחדת מהמאבק המובטח. כבר ניסיתי בעבר אחרי תקופה איומה של צעקות מצדו וזלזול (דוגמה קטנה, עקבות של חול מהנעליים עד לשטיח בסלון כולל וצעקות בתגובה לתלונה על כך). גם התשה בשיחות אין קץ ומריבות אלימות שהגיעו לתלונה במשטרה מצידי אחרי שיים לשים קץ לחייו אם יקחו ממנו את הילד (היה בן שנה). לשאלתי מה יעשה לו טוב ענה בכעס: תתאבדי. היינו בטיפול זוגי שעזר קצת, במהלכו גיליתי שבגד בי וטרח להסביר שהוא חופשי לעשות מה שבא לו וככה זה לגבי כל אחד בעולם. ברור לי שהוא אלים רגשית ולא רוצה להתגרש, יש לנו שני ילדים קטנים וזאת הסיבה שאני סובלת. איך לעודד את עצמי לעשות בשבילי? האשמה אוכלת אותי כל פעם שהילדים בוכים. היום יצאתי מהאוטו כי לא יכולתי לשמוע אותו מדבר אלי בטון מתנשא ובתוכחה למרות שבקשתי פעמיים שנעזוב נושא רגיש מאוד ופגיע אצלי בימים אלה (ויתור עך חלום נסיעה לחו"ל). חזרתי לאוטו והוא המשיך אז אמרתי לו שהוא פשוט טיפש וחזרתי על זה שוב ושוב. ושוב התגלגל ריב מכוער. אין לי כסף לפסיכולוג. עזרה בבקשה, איך לקבל אומץ? נמאס לי להרגיש אשמה!