הזוגיות שלי כבר לא מה שהיתה

נעמי, את יודעת, דווקא בגלל שהפכתם להיות כל כך חשובים אחד לשני, כל ויכוח שעלול להפוך לריב הוא מאוד מאיים, ומלמד אותנו להימנע מלהיכנס לכל מיני נושאים שלמדנו על בשרנו שעלולים להיות רגישים. ודווקא בגלל שאנחנו כבר צופים את התגובה של בן הזוג, ולא אוהבים אותה או חוששים מפניה, אנחנו מפסיקים לשתף אותו. לא רוצים את העצות שלו או את הביקורת שלו. מתחילים להיזהר ומדלגים על מוקשים. וככל שמספרים פחות ומשתפים פחות, כך עולה חומה בלתי נראית בינינו, ואליה מתלווה אכזבה, תחושה של פער לעומת הקירבה והאינטימיות שציפינו להן. ועם הריחוק גם מדברים פחות בחופשיות על נושא הסקס. לא רוצים לפגוע, לא רוצים תגובה מסויימת שהפריעה לנו בעבר ולמדנו להיזהר ממנה... לאט לאט דרגות החופש שהיו לנו בתחילת הקשר מצטמצמות. מתחילים "ללכת על קליפות ביצים", מחפשים מישהו אחר להתיעץ ולשתף... איזו אכזבה!
בעצם הדרך היחידה להורדת החומה ולהחזרת אינטימיות היא לאזור אומץ ולהיכנס לשיחות על כל נושא, קטן כגדול, ולשתף את השני בעולם שלנו. ככל שאני אצור לבן הזוג שלי גישה פתוחה יותר לעולם שלי, כך תיווצר יותר הבנה בינינו, ונוכל להתחשב יותר כי פשוט נדע מה מתרחש שם בפנים.