טעות חיי

כשהכרתי את בעלי הוא בדיוק נפרד מחברתו. אנחנו הכרנו אחד את השני אבל לא היה שום קשר ביננו עד אז. והנסיבות הובילו שביום הראשון שהכרנו גם שכבנו. מה שגרם לו לזלזל בי (הוא הודה שלפני זה הוא רצה אותי מאוד) ואז הוא מצא משהי אחרת והתחיל לצאת איתה מאחורי גבי. דוגמא היינו אמורים לבלות ערב ביחד ואז הוא היה אומר:יש לי כמה סידורים אני כבר חוזר. ואני כמו מטומטמת ישבתי וחיכיתי לו עד בוש. וזה קרה כמעט כל יום במשך חודשים..לא חשדתי בכלום . אמרתי אולי התעכב עם חברים וכו. (הוא אהבתי הראשונה ועדין הייתי תמימה הוא לעומתו מבוגר ממנו בהרבה שנים ובעל נסיון..) הבעיה שברגע שגיליתי שהוא עם משהי אחרת נהייתי אובססית להחזיר אותו אלי. להראות לו מי יותר שווה..וכמה שהוא דחה יותר רציתי אותו יותר. בסוף נצחתי .והתחתנו
אבל אני לא מאושרת קודם כל אנחנו בכלל לא מתאימים לא יודעת מה עבר לי בראש באותו זמן. גם פתאום לא יכולה לסלוח על הבגידה..והוא גם כל הזמן מזלזל בי . הוא כל הזמן אומר התעקשת רצית וזכית בי.כאילו שהוא לפחות מלך היופי .גבר מושלם. ותמיד נותו הרגשה שאני כלום הרי אני רדפתי אחריו...היום כמה שנים אחרי אני מבינה שהרסתי לעצמי את החיים . נתקעתי עם בן טוב יחסית. אבל לא מרגישה שאנחנו באותו ראש..רב הזמן מרגישה כמו שני זרים שחיים ביחד כמו שותפים.
ואם היה לי את השכל והנסיון של היום אפילו לא הייתי מסתכלת לכיוון שלו
יש לנו ילדים ביחד ואני לא אהרוס כלום בשבילם . אבל איך אני אתגבר על כל הרגשות השלילים האלה? כמו שאמרתי בסה"כ הוא בן אדם טוב.