הראש הגברי - איך אפשר להבין אותו

אנו זוג בני 30 נשואים 6 שנים יש לנו 2 ילדים 4 , 2. נישואינו ידעו עליות ומורדות עם הרבה מריבות. עם הזמן למדתי על עצמי כל מיני דברים בהתנהגויות שלי שהשפיעו על היחסים ולמדתי לתקנם. עברתי כל מיני תהליכים על מנת לשנות ולהיטיב בעצמי וביחסים עם בעלי וילדיי. קשה לי מאוד לדבר עם בעלי על קשיים שבינינו, ידוע שגברים ממעטים לדבר ואצלי זה מובהק ובמיוחד אם בסוף כל שיחה כשמנסים להגיע לפתרון אני מקבלת תשובה של "אין לי מה להגיד". אני בדר"כ עושה את רוב הדברים בבית מבחינת גידול הילדים וניהול הבית, אך כשאני מבקשת עזרה אני לפעמים נתקלת בתשובה "לא עכשיו" "אני עייף" וכו'. גם אני עייפה וגם לי לא בא אבל בעלי לא מבין למרות הסבריי המרובים שלפעמים חייבים לעשות ואין ברירה זו אחריות שלנו כהורים לעשות את הנדרש גם כשלא בא לנו. אין מה לעשות. הסבריי ובקשותיי נתקלים באוזניים ערלות. ובסופו של דבר הוא מסכם שאני תמיד טוענת שהוא לא עוזר מספיק. הוא למבין את נושא האחריות ונוח לו להיתלות במשפט זה וזה מה שמרחיק אותו יותר מלעשות משהו. נותרתי מתוסכלת. מה עוד נשאר לעשות????
שאלה נוספת לי ואשמח לתגובות נוספות מחברי הפורום.
איך אפשר להבין אותם? את הגברים? כשאת מדברת איתם את לא יודעת אם הם מפנימים או ממתינים בסבלנות עד שתסיימי ל"קשקש". הם אומרים שיעשו אבל עושים חלקית. צריך כל הזמן להחמיא להם על כל דבר קטן, כדי לעודד אותם להמשיך. אם לא תבקשי שיעשו משהו הם(בדר"כ) לא יבינו לבד שצריך לעשות זאת. ברור להם שאת עושה הכל. כשהם חולים הם בעצם חצי מתים ואת עם 40 מעלות יכולה לעשות הכל. כשאת חולה הם יעשו הכל כדי שתחזרי לתפקוד מלא. הם לא יכולים בלעדינו ומבינים את מה שאנו עושות אך קשה להם לעזור לנו על מנת שיקל עלינו.
איך אפשר להבין אותם על מנת לחיות בשפיות הדעת? מה כדאי או לא כדאי לעשות כדי להתמודד עם המין השני? איך אפשר לדבר באותה שפה? והכי חשוב לי - מה אפשר לעשות כדי לא להיפגע או להבין נכון "למה התכוון המשורר?"
בבקשה אשמח לטיפים ועצות רבות ככל האפשר כדי שאוכל להתמודד עם אחד כזה שיש לי בבית. (אולי אפילו ספר מומלץ...) תודה