מיואשת

אני בת 18 וחבר שלי בן 19 אנחנו שנה ביחד. השבוע חבר שלי יצא לרגילה וזה הפעם הראשונה שאני רואה אותו לתקופה ארוכה מאז התגייס. שמתי לב שהוא השתנה והוא כאילו "שכח" את התקופה שלפני שהתגייס בה למדנו להכיר אחד את השני לדעת איך לכבד אחד את השני ומה לעשות כדי שלצד השני יהיה טוב. זה מתבטא בדברים רבים שדיברתי עליהם איתו אבל הוא אומר שאין לו שליטה על הדברים. למשל כשאני עצבנית עליו אני יושבת מדברת איתו ומסבירה לו ואח"כ ממשיכה הלאה כי חשוב לי לנצל את הזמן המעט שיש לנו כשהוא חוזר מהצבא. אבל כשהוא עצבני הוא כועס לא מסביר ולפעמים אפילו לא מדבר איתי יום שלם או מתעלם ממני. דיברתי איתו על זה והוא אומר שפשוט אין לו שליטה על זה, ואני שואלת אתכם איך זה הגיוני?? מה זה אין שליטה?? שהרי בבצבא הוא שולט טוב מאוד במעשים שלו מה זה פתאום לא שולט?? לדוגמא כשדיברנו לפני שהגיע לבסיס (שם הוא לא יכול לדבר עד הלילה) הוא היה צריך לנתק אבל אז בדיוק הוא החליט שעיצבנתי אותו (ואני אפילו לא יודעת למה) אז הוא פשוט אמר לי "טוב ביי" אז אמרתי לו שכשהוא מדבר ככה הוא נותן לי הרגשה שרעה לכל היום שיתגבר על העצבנות ויאמר לי שלום יפה..אז הוא אמר לי שהוא לא יכול שהוא עצבני והוא לא יכול להתנהג אחרת אלא אם אני רוצה שהוא יהיה מזויף! אז כןןן אם העצבנות זו שגורמת להרגשה רעה שיהיה מזוייייף עד שהעצבנות תעבור לו!!! אני כ"כ סובלת מההתנהגות הזאת! אמרתי לו שמבחינתי אם הוא לא מכבד אותי ואם לא אכפת לו שכל ההתנהגות שלו משרה בה הרגשה רעה ותיסכול איך זה שהוא לא משנה את זה? איך זה שלא חשוב לו שיהיה לי טוב אם הוא באמת אוהב אותי? אולי הוא לא באמת אוהב אותי? התשובה שלו היתה שכן, הוא כן אוהב אותי, אני כן חשובה לו...אבל.....הוא לא שולט!!!!! עוד פעם השליטה הזאת! אני פשוט מתוסכלת מיואשת ורע לי אני לא יודעת מה לעשות כבר אחרי כל הדיבורים שלא עוזרים..ואני אוהבת אותו אני לא רואה ברירות מה ניתן לעשות בעניין..