רבים המון

שלום רב, אני נשואה + 1 מזה כ- 6 שנים. אוהבת את בעלי אולם הגעתי למסקנה שהתחדדה לי מאז שהבן נולד לפני כשנה שבעלי מוציא ממני את הצדדים הרעים שבי ומפריע לי להיות מאושרת. יוצא שכל שיחה שלנו מייד מגיעה לריב. יתכן שגם לי יש חלק בכך אולם אני יכולה להעיד על עצמי וגם אחרים יעידו שאני אדם נוח, לא נוטה לווכחנות, מתפשרת . ואילו איתו האופי שלי משתנה. הוא ממש מעצבן אותי כי קשה לרצות ולספק אותו, יש לו הרבה הערות, הוא נוטה להעביר ביקורת ותמיד איך שהוא יוצא שאני לא בסדר. אתן דוגמא קטנה טריה מהיום: נסענו היום בשני רכבים לרופא מומחה לילד. היינו אמורים להיפגש בנק' מסויימת ומשם שאסע אחריו כי אני לא יודעת את הדרך. כל כמה דקות הוא התקשר אלי כדי שנתעדכן איפה הוא ואיפה אני ויצא שהוא זרק הערות כמו: כל כך מהר הגעת לשם, את בטח נוסעת כמו מטורפת, ככה את בטח כל הזמן נוסעת עם הילד, או אני בטוח שכשתגיעי לנקודה X את בטוח תטעי ותסעי בדרך אחרת - אני מכיר אותך". אני מבינה שבמקום להיתמך ולהיעזר באדם הכי קרוב לי אני כלל לא מקבלת ממנו עזרה וצריכה תמיד להסתדר לבד - הוא מנסה לעזור אבל זה יוצא לו לא טוב. אז מכל ההערות הללו נוצרה אווירה שלילית ואני כבר הייתי עצבנית וכשהגענו לקליניקה גם אני דיברתי אליו לא יפה לפני אנשים. הוא שם את הילד על הריצפה לזחול ואמרתי לו בטון תקיף "מה הילד סמרטוט שבכל מקום אתה מניח אותו על הריצפה?" הכעס שלי התחיל כבר בבוקר שבגללו יצאנו מאוחר. אני קמה מוקדם מכינה את עצמי, מכינה את הילד, מכינה קפה (תמיד עושה ה כ ל) והוא עד שמתעורר ומזיז עצמו. הכעס המשיך להערות שלו מהדרך ולכן אני אומרת שהוא מוציא ממני דברים רעים. מה עושים עם המצב הזה ואיך יוצאים ממנו ושומרים על מערכת נישואין בריאה? תודה מראש