אינטרנט ונישואין

ירדן היקרה, במוקדם או במאוחר תתקלי בהתכתבויות הללו במישהו שירגש אותך ואת עלולה להתפתות להיפגש איתו. זה קורה בגלל שאנחנו יצורים אנושיים שזקוקים מאוד לריגושים חדשים מידי פעם, ומאד קשה לשלוט על זה בפועל כאשר זה מתחיל.
אז מצד אחד יש כאן סכנות, אבל מצד שני, נישואין ששהכל בהם שקוף וידוע עלולים להיכנס לישורת צפוייה וקצת משעממת, ולפעמים קצת ריגושים ומתחים בין בני הזוג, קצת אי וודאות מוסיפים תבלינים לריגוש ולאהבה ולתשוקה. דווקא הידיעה שלא הכל בטוח, שיש קצת תחרות, שיש קצת קנאה - מוסיפה משהו לזוגיות מתמשכת. כך לפחות טוענת אסתר פרל, פסיכולוגית אמריקאית שכתבה ספר מצויין בשם - "אינטליגנציה ארוטית" שאני מאוד ממליצה לך לקרוא.
נקודה נוספת היא שזה אולי קשה לתפוס אבל מאוד אפשרי שהיחס של בעלך לאפשרות ההתכתבות עם זרים אינו זהה ליחס שלך לאפשרות התכתבות שלו עם זרות. אתם לא בעלי תגובות זהות, ולפעמים אנחנו משליכים על האחר את התגובות שיש לנו, וחושבים שאם אנחנו מגיבים בדרך מסויימת - אז לא יתכן שמישהו אחר יגיב אחרת, אבל זה לא כך. לכן לא בטוח שלבעלך ההתכתבויות הללו יםפריעו כמו שאת מביעה את חששך שזה יפגע בו. אולי זו רק "השלכה" שלך עליו.
לסיכום - אין לי המלצה חד ערכית עבורך, רק הארתי במקצת את הצדדים השונים של מה שהצגת בפנינו.

אני כל כך מודה לך על תשובתך הכנה. את לא יודעת כמה התחברתי למושג ההשלכה אותו ציינת. את צודקת, לא הייתי רואה בעין יפה התכתבות מהסוג הזה ולבטח לא פגישה עם זרות. והוא, לעומת זאת, יכול לקבל את זה. ואני כ"כ לא מבינה איך אפשר, הרי, איפה הקנאה ואיפה הצורך שלו לשמור אותי אליו? ולמה זה לא סותר בעיניו? הוא כמובן שומר אותי ורוצה בי בדרכיו האחרות. אתמול ניהלתי איתו שיחה על הצורך הזה שלי בעוד התקשרויות עם עוד אנשים ונשים (כן נשים אגב).. ויש מישהי שאני משוחחת עמה, גם היא מאיזה פורום וכנראה ניפגש (זה כבר פחות מפריע אני חושבת..:)), והוא היה כ"כ מקסים ואמר לי שאם אראה שיש בי את הרצון הזה (לגבי פגישה עם גבר)במשך כמה חודשים, ז"א זמן לא מבוטל, ואסמוך על האיש באינטואיציה, הוא מוכן שאפגש איתו בשעת צהריים לאיזה שעה, והתנה את זה שלא אסע איתו לשום מקום, "לא כי אני לא סומך עלייך אלא כי זה גבר מהאינטרנט ואני לא סומך עליו". כ"כ אהבתי את התשובה. מה גם שלא עלה בדעתי להיכנס לרכב לא שלי. גם תשובתי הסופית אינה חד ערכית. מה שבטוח, שאם הקשר הספציפי ההוא יימשך ובאמת אמצא בו שלווה וביטחון, אברר עם עצמי מה עוד מונע ממני. את צודקת, דורית, אני בהחלט משליכה ממני אליו.. ובאופן כללי, הגבולות שלנו אחד לשני , "הכללים" שהצבנו זה לזו ככה באופן לא כתוב אלא במהלך הזוגיות- מאוד שונים. הוא טוען שהוא אדם שזקוק לגבולות חדים יותר (הגיע מעולם מאוד ליברלי ופתוח ומאז התחזק דתית) ולכן אני איתו, ואילו אני, הגעתי ממקום מאוד שמרני בנקודת ההתחלה שלנו כזוג (בדיוק העולם שאליו היום בעלי חותר), ונורא זקוקה להתרה מסויימת של הגבולות - ולכן הוא איתי. כי הוא היה שם ומבין את הצורך. מה גם שאין לי ממש ידיד טוב, דווקא כי לא באתי מעולם שמרשה את זה כנורמה. אנו מאפשרים זה לזה את הצרכים השונים, אפילו שהם כ"כ שונים. אני פשוט המומה מזה שהוא מאפשר את זה בצורה כה גלויה ופתוחה. הוא מאוד סומך עליי. איך את רואה את אופי הזוגיות עליו דיברתי כאן? אני מאוד אשמח לדעתך. אני שוב מודה לך דורית, ושבת שלום.

זה נשמע מעניין, מה שאת כותבת על הכיוונים ההפוכים שאתם עוברים בתהליך האישי של כל אחד מכם. הוא מחפש יותר הגבלות ומסגרות, ואילו את מחפשת את החוויות החדשות, שיוציאו אותך מן הגבולות המוכרים בהם גדלת ויתנו לך לחוות חוויות בלתי צפויות.
אולי מה שחשוב להוסיף לך בשלב זה הוא שבעיני, לפחות, כדאי שכל אחד מבני הזוג ישית על עצמו גבולות ולא יצפה מבן הזוג שלו לנפנף בדגלים כאשר השני עובר. ואיך מתפתחים גבולות עצמיים? מתוך הערכים והמוסר הפנימי שלך, מצד אחד, ומתוך הידיעה איך בן זוגך ירגיש כלפי התנהגויות מסויימות, מצד שני. אם את יודעת מהיכרותך איתו שהתנהגות מסויימת עלולה לפגוע בו זה יהווה מרכיב בהצבת הגבולות העצמית שלך.
כי אם אנחנו ממתינים לבן הזוג שיקבע לנו גבולות - אנחנו מעבירים בעצם אליו את האחריות, יש בכך משהו נוח וילדותי. עליך לבחון מול עצמך מה נכון לך לחוות מול אנשים זרים, ויחד עם זה להביא בחשבון איך בעלך ירגיש כלפי דברים שתעשי. אבל ההחלטה היא שלך, האחריות היא שלך ואינני מציעה לך להתנסות בדברים רק משום שבעלך "מרשה לך". חשבי תמיד איך תרגישי לאחר מעשה\ עם עצמך קודם כל, ואם זה מתיישב טוב עם איך שאת רואה את עצמך כאישה, כבת זוג, כבן אדם - לכי על זה.

זה באמת מעניין מה שאנחנו עוברים, אפילו מרתק ויש בזה יופי אחר. אני שוב מודה לך על תשומת הלב והדעה המקצועית שמשקפת לי יותר ולכן גם מרגיעה. את בהחלט מקצועית בעיניי. ירדן