זוגיות

אני בת 27 ובעלי בן 29 ויש לנו ילד ראשון בן 5.5 חודשים. התחתנו אחרי 5 שנות חברות ואנו נשואים 3 שנים. בעלי הוא בן זוג מדהים בלשון המעטה. הוא שותף מלא במטלות הבית ובטיפול בילד, בעל כוונות טובות תמיד, חבר טוב. בתקופת ההריון הייתי בשמירת הריון והוא היה (ועודנו) המלאך שלי והתקופה הקשה רק חיזקה את הקשר בינינו. יש רק עניין אחד שמפריע לי והפריע לי עוד לפני הלידה והוא שאין כ"כ רומנטיקה, הפור-פליי מאוד "יבש" וקצר. בעבר ניסיתי לדבר איתו על זה אבל משום מה, למרות שאנחנו משוחחים באווירה נינוחה וללא "האשמה" מצידי, הוא מרגיש שהוא לא מספיק טוב בשבילי וזה גורם לו להתעסק בעצמו במקום בבעיה ובי. הוא מבין שכדי לגרום לשינוי ברגשות שלי הוא צריך גם לעשות משהו, אבל משום מה הוא לא עושה כלום. אפילו "כלים" פרקטיים שאני אומרת לו לא עוזרים (למשל, לתת לו דוגמאות מה לעשות/להביא לי כדי שארגיש מחוזרת, היכן לגעת בי כדי שאהנה). כמובן שהעניין פוגם בהנאה שלי מהסקס בינינו. אני ילדתי בלידת ואקום שהיתה קשה והתפרים כאבו לי מאוד. היום מאוד כואב לי בחדירה, אבל אני מוכנה לסבול את הכאב בשבילנו ויחד עם זאת אני מרגישה בטוחה יותר לעמוד על שלי ולדרוש את מה שעושה לי טוב. בעלי עכשיו סטודנט וכמעט ואין זמן פנוי (וכמובן שיש גם את הילד) ושנינו מאוד מאוד עייפים, אבל...אתמול היתה לנו שיחה והסברתי לו שאין לי חשק למין איתו מאחר שמאוד חסרה לי אינטימיות איתו. השיחות בינינו מסתכמות בשגרת היום, מצב החשבון וכד' וגם פיזית כמעט ואין מגע בינינו, ולכן אני לא יכולה פיזית לקיים יחסים איתו מיוחד שגם ככה כואב לי והחשק ירוד. הצעתי גם פתרון בשלב ראשון: בכל יום לאחר שהילד ישן נקדיש חצי שעה מזמננו לשכב ערומים ולגעת אחד בשני, שלא באיברי המין, ולדבר. כשנעשה כך למשל יומיים בטוח שביום השלישי כבר ארצה לקיים יחסים וכך נעשה שוב ושוב עד ש"נחזור לתלם". אציין שלפני שבועיים ניסינו את העניין ולראשונה בזוגיות שלנו היה לי מ-ד-ה-י-ם בביחד ובסקס. זה קרה שוב עוד פעם אחת וזהו. העלתי את העניין שוב אתמול וכשנכנסנו למיטה הוא נרדם. אני מיואשת...איך אגרום לו לספק גם את צרכיי ולא רק להבין אותם. כרגע מבחינתי אני לא מקיימת איתו יחסים ו/ו מספקת אותו מינית עד שלא יספק את צרכיי (הוא כמובן לא יודע ממני שזה מה שאני עושה). האם אני צריכה יותר להיות "קלה" איתו ולספק אותו ללא קשר לצרכיי כדי לא להעמיק את הקרע?