תעזרו לי בבקשה בעיות זוגיות עם אשתי

עיצה טובה ממקור ראשון בתור אחת שמאבדת עשתונות בזמן מריבה. פשוט שמתקלחים ללכת ל10 דקות או חצי שעה כמה שצריך להתרחק אחד מהשני. לספור עד מאה אם צריך. ולחזור לדבר שרגועים. או אפילו להגיד אני לא רוצה לדבר עכשיו לסגור את הטלפון נדבר אח"כ. ואחרי זה שמדברים שרגועים אז יותר מקשיבים.

קודם כל, אתה צודק שהשנה הראשונה לא אמורה להיות פשוטה. זאת שנה שבה מכירים יותר לעומק, פתאו אתה חי איתה, מכיר יותר את המשפחה, את האישיות של הפרטנרית שלך ולפעמים מתגלים דברים או תכונות שלא התגלו קודם, והמטרה היא כמובן לגשר, לבין ולקבל את האדם עם כל חלקיו, הפוטוגניים והפחות.. כל אחד מבני הזוג מביא לזוגיות את הבית שגדל בו. אם אתה עצמאי, ובבית שלך הנחילו עבורך שאת בחירותיך אתה עושה לבדך, וסומכים עליך- הבאת את זה לזוגיות (השערה בלבד), ואם אשתך יותר נשענת על דעתה של אמה, ואמה מנגד משפיעה מאוד על דעותיה, סביר להניח שגם זה הגיע מאותה אטמוספרה בה אשתך גדלה. הזוגיות בונה עצמה, לאט לאט, וככ גם האינדבידואל שלכם. יפה עשית שאיפשרת את מקום המגורים ליד האם. אולי יכולה להשתמע מכך אפשרות, כאילו גם הסכמת לאותה "שליטה עקיפה". והרי כמובן שלא הסכמת ככה. לכן חשוב להסביר את הדברים מול אשתך, על מנת שהיא תבין מדוע בחרת להעתיק את מקום המגורים, להסביר שאתה רוצה גם לכבד את בחירותיה, אך מנגד, אין הכוונה שדעתה תושפע הלוך וחזור מהאם. לגבי השבתות- זה אכן הסכם שנעשה בהרבה זוגות על מנת לשמור על יחסים תקינים עם שני הבתים, כל אחד עם ביתו שלו ממנו הגיע. כשיש שמה או אירוע מסוים ומה לעשות, צריך להתפשר- זה הזמ להראות גמישות לשינויים, וכאשר תגיעו לשבוע שאחרי, תוכלו "לפצות" ולהיות אצל הוריך קצ יותר, או להגיע כבר מיום חמישי או אפשרי גם באמצע שבוע כמו שהזכירה אשתך. ישמצבים שלפעמים הם בגדר "מחויבות". להרגשתי אתה לא הסכמת או התנגדת כי זה יושב על כל הסיפור הזה מול הוריה, ולאו דווקא היית פועל ככה אם להרגשתך אמה לא היתה משתלטת על בחירותיה של אשתך. במילים אחרות, אם היחסים היו בסדר, ולא היתה השפעה גדולה מצד האם, היית מאפשר להגיע עבור האירוע והיית מסתפק ב"פיצוי" שבוע או שבועיים רצופים אח"כ, עבור משפחתך. לכן צריך לטפל בבעיה מהשורש, ולא בסימפטומים שלה. ייתכן והאירוע קרוב ביולוגית או מאוד חשוב לצד של אשתךף בין היתר גם לאמה. לפעמים זה לא "מצטייר" טוב כשבת הדודה לא מגיעה, מסיבה כביכול לא מוצדקת "כי זה התור של ההורים של הבעל". כשיקרה אירוע דומה אצלך, וודאי תרצה שאשתך תגיע שמחה ותבין את הסיבות, לא? ולכן כאן, לדעתי, ללא קשר לבעיה עצמה, שווה להתגמש עבורה, כשם שהיא תתגמש עבורך באירועים בצד משפחתך. שים לב שכל המהלך הזה עדיין תחת המונח "פירגון" כשהזכרת בתחילת הודעתך. המשך לטפח ולהשקות את הפירגון הזה, אתם בתחילת הזוגיות, זה רק נבנה עכשיו ולכן חשוב להתמיד ולנסות לוותר (גם היא וגם אתה) איפה שמתאפשר, כדי לטפח שלום בית וזוגיות המושתתת על סובלנות וכבוד גם למשפחות מסביב, אחרת זה קשה יותר גם בהמשך, וחבל. אני מבינה את תחושת האשמה שלך, אבל אני לא חושבת שהיא במקום. אני חושבת שאתה חש אשמה על עצם העצבות שאשתך נכנסת אליה במקרים אותם ציינת, אבל לא חש אשמה (וגם לא צריך) לגבי השאר, כי אכן לא עשית כלום. המשך בהודעה הבאה

אתה חש אשמה על עצם המשבר ולא על פעולות שאתה עושה בתוכו. ולכן, אל תיקח רק על עצמך את כובד האחריות. אל תחוש אשמה על צרכים מסוימים שהם מתבקשים בזוגיות, הרי בשורה התחתונה אתה מדבר בעיקר על בניית הקן והגרעין שלכם, האישי והפרטי, ללא הפרעות מהצד. אתה מדבר על בקשה שיסמכו עליהם, שאמה של אשתך תאפשר את בניית הקן הזה ולא תשפיע על הקשר ביניכם. וכאן זהו תפקידך, לאתר זמן בו אשתך במצברוח טוב ורגועה, ללא אירוע מול האם שקרה בסמיכות, אלא לשבת איתה באיזה בית קפה (מאפשר להביא את הדברים ברוגע ולא לצעוק לפתע זה על זה, אלא שומר על גבולות ולכן המקום בו תדברו חשוב), אם לא נוח- אז בבית, וברגיעה להסביר ראשית- כמה חשוב לך הקשר וכמה אתה אוהב אותה. אתה רואה אותה אם ילדיך, אתה מוכן להשקיע בזוגיות גם כשיש משברים ואתה מוכן להיפתח ולהיות גמיש, לתת את חלקך כשם שהיא תיתן את חלקה להצלחת הזוגיות הזאת. אני לא רואה את שורש הבעיה אצל האם. האם היא טריגר או סימפטום שמשקף לך שאשתך, עדיין גדלה ונבנית עם עצמה, שמשקף לך- שאשתך, עדיין בתהליך של קבלת עצמאות וגם היא "נקרעת" בין העולם הישן (אמא) לבין החדש והטרי (בעלה האהוב). נסה להסביר שאתה מבין את זה ויכול לאפשר לזה זמן, אך חשובה לך הזהות האישית שלכם, חשוב שתקבלו החלטות על דעת עצמכם והאמא יכולה לייעץ, באם תרצו. אך לא להחליט. בשיחה הזאת שתעשה כמובן ברוגע, אתה צריך להסביר מה אתה מרגיש, כמה קשה לך, כמה אתה חושש שזה ימשיך לפגוע בקשר ואתה לא מעוניין בזה. אתה צודק בתחושתך שמישהו מנהל את אשתך, וזה לא פשוט. כאן אשתך צריכה להחליט האם היא שמה גבול לאמה, ובכך מאפשרת זוגיות בונה וטובה שהיא רק שלכם, או ממשיכה להכניס את אמה למשולש-החלטות לא בריא. כמובן שאשתך לא עושה את זה בכוונה אלא מתוך המצוקה בה נקרעת בין שני העולמות. והיא צריכה להבין שלפרטנר שלה יש קשיים מול החלטותיה שלה שנובעות מהשפעת האם ולכן הגבול אמור להיעשות על ידי אשתך. כי אצלה הכלים ולא אצל האם. היא צריכה לדבר עם אמה ולהסביר לה בצורה יפה שאתם שמחים להתייעץ מולה אבל כשאתם מחליטים, מסיבה כלשהי לא להגיע לסבא, יש לכך סיבה והיא צריכה לכבד. בהזדמנות אחרת- תגיעו אליו. תעצים את אשתך והעבר לה מסר שאתה סומך על החלטותיה והיא גם צריכה לסמוך על עצמה בעיניין. הרי בחרת בה מכולן ויש לכך כ"כ הרבה סיבות טובות. מלא את הביטחון שלה. המשך בהודעה הבאה

זכור- אתם שניים שהם אחד. הבעיה היא של שניכם ושניכם תפתרו אותה בכוחות משותפים. חשוב לשים גבולות גם למשפחה, כדי לשמר את הזוגיות שלכם. אשתך צריכה לעבוד על עצמה, בעזרת הסבלנות שלך (!) ולהבין שאמה, בלי משים, פוגעת בקשר שלכם. אתה הפרטנר שלה, היא בחרה לקים עולם חדש איתך וזה צריך להשתמע גם מול הוריה. זה תהליך ארוך וזה מצריך סבלנות, אתם רק בהתחלה, ואל לך לחשוש, זוהי בעיה שיש להרבה זוגות, רק צריך סבלנות וכבוד הדדי. אתה מצידך תתגמש איפה שאפשר, והיא מצידה תצטרך להחליט באיזה עולם היא נמצאת, ואיך לאט לאט היא תעשה תהליך של נפרדות (בריא וטבעי) מהבית הישן. לגבי השבת חתן ההיא- חשוב להסביר לאשתך שכשיש ריבים ביניכם על הרקע הזה ואתה חש מאויים כי זה כמו לדבר על אמה ולא איתה- קשה לך גם להתגמש ולהגיע שבוע אחרי שבוע להוריה. באם היא גם תתגמש לטובת הזוגיות- גם אתה תוכל לתת את שלך וכן להגיע לאירועים כאלה. מאחלת לך הרבה בהצלחה.. ולחשוב רק חיובי- זה ניסיון מעולה זוגיות ואני בטוחה שתעמדו בו!