בעיה שמציקה לי

שלום, אני נשואה ואם לשתי בנות. בעלי הוא תושב הצפון הרחוק , אולם אנחנו מתגוררים בתל-אביב. במשך 11 שנים שאנחנו ביחד , תמיד נסענו לצפון להוריו פעם בשבועיים, שלושה. כשהילדות נולדו ולאחרונה שהקטנה נולדה, הנסיעות היו בערך פעם בחודש וחצי. אני עובדת במשרה מלאה, לומדת ביום שישי עד השעה 12:00 ופשוט לא מספיקה לנוח ולעשות את מטלות הבית וההתארגנות לשבוע הבא. הנסיעות לצפון מצריכות לינה החל מיום שישי וכלה ביום שבת אחה"צ. מדובר בנסיעה של שעתיים וחצי לכל כיוון (סה"כ 5 שעות) , זה מקשה עלי ולא נעים לי כבר לישון אצל הוריו כי יש עוד אנשים בבית ואין לי את הפרטיות שלי (אני אוהבת את הפינה שלי ואת הפרטיות שלי והשקט שלי, במיוחד בשבת) וזה מאוד קשה לי. אז לפעמים אני נוסעת בשבתות, אך ישנן שבתות שאני לא רוצה לנסוע בהן ואז הוא מחליט לקחת את הבנות ומשאיר אותי לבדי בשבת. זה מאוד קשה לי שהבנות לא איתי ואני אומרת לו בו ניסע בשבת בבוקר מוקדם ונחזור בערב, למה צריך להיות אצל ההורים שלך יומיים? הוא לא מוכן. למשל אצל ההורים שלי שהם קרובים , נוסעים לשעתיים שלוש וחוזרים הביתה. מה עושים? האם זה בסדר מבחינתי לא לנסוע תמיד, האם זה בסדר מבחינתי שהבנות לא איתי בשבת. אחרי שחוזרים מנסיעה כזו ארוכה אני עוד צריכה להתארגן ולחשוב על שבוע הבא. מה עושים?