מה באמת חשוב במערכת יחסים?!?

שלום אני בת 30 ובעלי בן 37,נשואים 6 שנים פלוס ילד בן שנתיים. אני אישה מאד מינית, תמיד הייתי לעומתו שסקס אצלו נראה לי בסדר העדיפות אחרון. תאמת, שידעתי את זה מהתחלה ואיכשהו אז זה לא הפריע לי כ"כ כמו שזה מפריע לי היום. הוא מאד אוהב אותי וכל הזמן דואג להגיד לי את זה ותמיד רוצה חיבוק ונשיקה אבל סקס.. יכול להגיע פעם בחודש. מאז הלידה זה רק הולך ומחמיר יש לנו על זה הרבה מריבות (שכמובן עולות ממני) כבר דיברנו על זה מילון פעם והוא אמר שאני צודקת ושהוא ישתפר וינסה "לתת" לי 3 פעמים בשבוע -זה קרה שבוע אחד ושוב הכל חזר לקדמותו. כבר נשבר לי להעיר לו על זה אני נשמעת כמו איזה תקליט שבור נראה לי שמרב הערות כבר יורד לו החשק ממני. זה כבר מגיע לעקיצות קטנות כאלו... אני פשוט מיואשת בקטע הזה!! הוא אומר שבגלל שאני עצבנית כל הזמן לא בא לו אבל איך אפשר שלא להיות עצבנית אם אני שוכבת עם בעלי אחת לחודש!!! הרבה פעמים אני חושבת לבגוד בו.. אבל זה בטח לא יקרה כי המצפון שלי לא ייתן לי. חוץ מזה, הוא באמת בעל מפרגן ודואג והוא כל כך בסדר חוץ מהקטע הזה שאני ממש לא יודעת מה לעשות לפעמים אני אומרת לעצמי שאולי עדיף בעל כזה מבעל שלא מפרגן ולוקח את אישתו כמובן מאליו לאן להמשיך מפה? האם אנחנו זקוקים לטיפול ואיזה?