שאלה

.גם אני אמא, רינת. לבן יחיד. ילדתי אותו. טיפחתי אותו, הוא מרכז עולמי. ואני אוהבת מאוד מאוד את בני וכדי לשחרר ולתת לו חופש ומרחב, אני צריכה להתאמץ מאוד. כי אני יודעת שלצמיחה בחיים צריך התנסויות שונות וחוויות, גם אם אינן מוצלחות. יש לו חברה שהוא אוהב מאוד. אילו זה היה תלוי בי, הייתי אומרת: היא לא בשבילך. מגיע לך יותר. היא אמוציונאלית מידי, קופצנית אגואיסטית וילדותית ולא טובה לך. אתה מסור ומתמסר והיא רק דואגת לקבל כמה שיותר. אני מבחינה בחוסר הדדיות ביניהם ומבליגה. אבל דעי לך שזה קשה. קשה מנשוא. אהבת הורים לילדיהם, רינת, היא מהעמוקות ביותר. זו אהבה ללא תנאי. אל תנסי להפריד ביניהם, כי רק תפסידי. ואילו אם תזרמי איתם, תוכלי להרוויח הורים נוספים. גם הם וגם את אוהבים את אותו אחד. את כבת זוג והם כהורים ויש מקום לכולכם בליבו. הם היו שם קודם. ואולי קשה להם להתנתק. נסי לדמיין שאת אימו ועד כמה אהובה צעירה יכולה לגזול את תשומת ליבו.. כך תביני אותם. מצד שני, יש מקום לשבת כולכם ולשוחח על כך ברוח טוובה. כי גם באהבה- כל אחד צריך את המרחב ועל זה אתם צריכים לעמוד ולדרוש. גם את וגם בן- זוגך.

שלום לך חמה חמה....
אני ממש מודה לך על הפתיחות וגילוי הלב...

הבעיה היא במקרה שלנו ש:

אני היוזמת ,העושה ,התומכת ובעלי זה שיושב רגל על רגל,לא רציני,לא מתמיד ובקיצור טיפוס בעייתי מאוד.
מי חוטף צעקות והשפלות? גם הוא- אבל - גם אני!!!!!!!!
לאחרונה זה החמיר הם נטפלים מתערבים בצורה לא הוגנת.

תאמיני לי שאני בנאדם תקשורתי אבל אני לא מסוגלת להביו את האובססיה והקנאה והרצון להשתלט על בן שכבר נישא ובמקום לשמוח הורסים לו.
מה יש לקנא?? הוא בן. לא בן זוג! זה חולני.

תגידי, את באופן אישי מרגישה קנאה ורצון להחזיר אותו אליך או רק דאגה?
אם זה דאגה נטו זה עוד נשמע הגיוני..
רינת.