קשה לי עם בקורתיות

שלום1!!הבעיה שלי היא כזאת
אני נשואה כמה שנים, גרתי תקופה די ארוכה אצל חמותי בתוך הבית (דבר שחששתי ולא רציתי)אבל בגלל לחצ שהופעל עלי הסכמתי
עכשיו אני גרה לידה.
אני סובלת הרבה מטענות מהערות (למרות שכבר נאמר לי שזה לא אישי נגדי אלא היא לכולם מתנהגת ככה)
אתן סטואציה שקרתה אתמול: חזרתי אם בני התינוק, הייתי אצל חברה (הוא כבר מהבוקר הראה סימנים של מצוקה כלשהיא הוא בכה הרבה) וכשחזרתי הביתה הבאתי לו אקמול
ניסיתי להרגיע אותו ביד בנידנוד, חמותי נכנסת וישר למה הדלת של האוטו פתוח(לכי תסבירי לה שחם אצלי באוטו והדבר הראשון שרציתי לעשות זה לצאת כדי שהבו שלי לא יתבשל בו, וזה לא שלא תכננתי לסגור את הדלת אחר כך, עוד לא עברו 5 דקות היא מתקרבת לנכד שלה ופונה אליו "מה אימא שלך מנדנדת אותך?למה?" ופונה אלי: תפסיקי לנדנד אותו.
עוד 5 דקות...... למה האורות דלוקים לא חבל
ומה שהיה השיא: כשנכנסה שאלה מה קרה? אמרתי לה שהוא היה נודניק היום והוא התחיל לבכות חזק משהוא מציק לו (הוא בכה שעה בהפסקות)ונתתי לו אקמול ופה אין הרגשתי שאני לא יכולה יותר הרגשתי שאני מתפרקת, אז היא שואלת אותי, יש לו חום? אמרתי לה "לא", והיא עונה: איך את עושה דבר כזה, נותת לו אקמול סתם.
אני רוצה לציין שמאז שאנחנו עכשיו שכנים זה ככה, למרות שפעם זה היה יותר לעיתים וחודרני יותר.
אני באה מאמא ביקורתית מאוד שתמיד נתנה לי להרגיש שאני לא מספיק יודעת ואולי זה גם מוסיף לתחושות שלי. את הכעס והתסכול ממה שהתווסף לי וממה שאני מרגישה אני מפילה על בעלי.
אציין גם שבעלי לפעמים רוטן עלי ובא עם בקורות. אני לא יכולה יותר עם סוג כאלה של אנשים, הדבר פוגע בי מאוד וניסיתי לדבר איתו והוא שוכח למחרת (בעלי אומנם עוזר לי אבל הוא מתערב הרבה, ולא נותן לי הרגשה של אני סומך..הוא נקי מאוד וכשהוא באה והבית לא לרוחו אני כבר מזהה, הפרצוף החמוץ, יש לי ילדים ותינוק קטן ואני מבחינת העייפות מרגישה שעוד לא התאוששתי)אבל זה גם יוצא מאוזן לאוזן.
כשאני מספרת למשפחתי לחברות אני נתקלת בתגובות :תתעלמי, שטויות. אבל לא אני לא יכולה קשה לי, אני לא מרוצה כלל מחיי לא הפרטי ולא הזוגי אני מתאכזבת מתגובות של אחרים. האם אני מגזימה?אני לא מרוצה ממקום מגורי(אבל אין סיכווי שבעלי יסכים למכור)אני מתקשה לסלוח לו ,אני לא עובדת כבר הרבה שנים אז ככה שאני תלויה בו כלכלית,ובגלל לחץ כלכלי אין לי לאן לברוח, אולי לאיזה הרצאה ,קורס?בעלי עכשיו גם החליט לשמור שבת אז בכלל אני מרגישה "תקועה" לא מתחברת למצב הזה להשאר בבית גם בשבת. חייבת לשמוע דעה ואולי איזה פיתרון ועידוד שמא שאני מרגישה לגיטימי ואולי אפילו צודק ואני לא טיפוס שלילי ואני לא מגזימה כמו שכבר אמרו לי