ילד רביעי

טל היקרה, לצערי אינני יכולה לעזור במצב כזה, כי יש בכך משהו מאוד לא פיר כלפי בעלך. הפער ביניכם היה קיים תמיד, מן ההתחלה הוא אמר שהוא רוצה פחות ילדים מכפי שאת רצית. הגישה שלו היא שונה משלך, וככה זה בזוגיות, את מחברת את חייך עם חייו של מישהו אחר לטוב ולרע, ומאותו רגע על שניכם להתחשב זה בזו ולהביא בחשבון שלא תסכימו על כל דבר.
נכון שהמון פעמים קורה שאחד מבני הזוג מתנגד להביא עוד ילד ובכל זאת אם נכנסים להריון ומגיע הילד הנוסף - מתאהבים בו ושוכחים את הגישה ההתחלתית, אבל יתכן גם שללחוץ עליו להביא עוד ילד יתחיל ביניכם תהליך של התרחקות וכעס סמוי שעלול לקלקל את מערכת היחסים היפה שתיארת שקיימת. אני יודעת שזהו ממש צורך ביולוגי, רגשי, שכובש אותך - הרצון לעוד ילד, ואני יודעת שקיים גם השיקול של הגיל הביולוגי שלך, אבל מאוד לא בריא להפעיל לחץ בנושא הזה. אולי מידי פעם להעלות זאת ולבחון את יחסו, אולי יקרה משהו וזה יתשנה בעוד שנה או שנתיים, אם כי אינני חושבת שסביר שזה יקרה...

אני ממש מבינה אותך! גם אצלנו זה ככה..האמת שבעלי רצה מספר ילדים דווקא גדול אבל היו אילוצים כלכליים שקצת עיכבו אותנו והיום כאשר אנחנו שוב במצב שבהחלט יכול לשקול את העניין נכנסו שיקולים אחרים שדי מפריעים: הגיל 36 הפער בן הקטן לזה שיבוא. על כל שאר הדברים אפשר להתגבר אבל כאשר עברו השנים החשק מהצד השני מאוד ירד ולתחושת החזקות שאת מתארת יש מקום יותר אצל נשים.
אני לפעמים מנדנדת יותר מדי ובעלי מודה שזה רק מרחיק....ואומר שאם אני אעלה מדי פעם את הנושא אולי משהו אצלו ישתנה והוא מודה שסביר יותר שלא.
ולכן נשאר לי פשוט לקוות שמשהו בפנים יזוז....
ולא שווה להרוס את זוגיות הנפלאה בגלל דדבר כזה

אני מבינה מה שאת כותבת.. ונשמע שהצורך הזה הוא ענק אצלך, למרות שסיפקת אותו שלוש פעמים. :) אני מסכימה עם דורית, שאכן יש פה חיים של שניים ובלי שניים, זרע וביצית - אין ילדים, ובלי הסכמה משותפת- לא מביאים אותם לעולם.. ואם מביאים מבלי שתהיו שלמים עם זה לגמרי- זה יכול לעורר חיכוכים בהמשך.. "אמרתי לך שלא רציתי את הילד הזה", ואם הולכים קצת יותר רחוק, ייתכן וילד שלא היה רצוי ע"י שני הוריו באופן מלא, יסבול במקומות מסוימים בחייו, מול ההורה שכביכול דחה את הרעיון להביא אותו, וזה פשוט לא שווה את הסיכון הזה. דומה מאוד לילד "פנצ'ר", שלא היה מתוכנן, וזה יכול לעלות יותר מאוחר ולהציף את הדחיה.

ובכל זאת, אני חושבת שאולי, למרות שזה ממש לא תחליף, אולי- תנסי לקחת את הצורך הגדול הזה ולנתב אותו למקום אחר.. אולי- טיפול בילדים (מועדוניות, התנדבות עם ילדים, סיוע למשפחות במצוקה, סייעת בגן ילדים, לפתוח פעוטון, השמיים הם הגבול שלך).. משהו שיוכל לתת לך את ההרגשה שאת מגדלת משהו חדש, אמנם ביולוגית לא שלך- אבל זאת גם לידה מסוג אחר וגם תהליך של גדילה וצמיחה מסוג אחר. יש כ"כ הרבה ילדים שזקוקים לצורך של מישהי כמוך, לדמות של אם ואין להם, ואת- שהתברכת בצורך הזה ומילאת אותו ועוד נשאר בך את הרצון- יכולה להפוך את זה לשליחות אמיתית, ולהעניק את זה לילד שאין לו.
אני מנסה רגע לשים בצד את המחלוקת בינך לבין בעלך בעיניין, ולשים פוקוס על הצורך האישי שלך למלא ולספק את החוש האימהי בעוד מקום, בעוד פרי חדש. אם הפרי הזה לא יכול להיות ביולוגי, אולי תחשבי על היריון ולידה מסוג אחר- במקום אחר.

אז זה לא מושלם, אבל אולי זה יכול לתת לך איזה שובע לתקופה, אולי זה יתן לך סיפוק אחר, אולי שם תגשימי את היכולות הגבוהות שלך לקבלה, להכלה, לנתינה.. במקומות שבהם ""אמא" זה לא מובן מאליו.. ובך יש את זה בכמויות.

בהצלחה רבה.