בעיה

אנחנו זוג בני 29,נשואים מגיל 20,ללא ילדים מתוך אי רצון שלי בילדים בנתיים.בעלי רוצה מאד ילדים,ומתוסכל מהמצב.שנינו עובדים מהבוקר עד הלילה ובמקביל מסיימים תואר שני.בקיצור מאד עסוקים,וכמעט ולא עושים כלום ביחד.יוצא שאנחנו עובדים הרבה פעמים יחד ובעלי כל הזמן מבקר אותי בחומה,משפיל,ומדבר אלי לא יפה.לפעמים זה עובר את הגבול כשהוא עושה את זה ליד חברים ומשפחה,ואפילו הוריו העירו לו על כך ליד כולם.לי יש חששות ופחדים מהריון ולידה באופן כללי,אבל גם בלי קשר אני מרגישה שאני מאד לבד בתוך הקשר שלנו.הוא לא עושה כלום בבית,תמיד צריך שאני אגיד לו מה לעשות,וגם אם אני מבקשת הוא לא עושה,כי הוא עסוק/רואה טלויזיה,וכ"ו.אין לי חשק ללדת כך,ילד,כי אני יודעת שכל האחריות תיפול עלי.(הוא רוצה 5 ילדים)כששאלתי כיצד הוא רואה את עצמו כאבא,הוא אמר שהוא ירצה שאני אגיד לו מה לעשות,ושמתוקף זה שהוא גבר הוא יפרנס וכמעט לא יהיה בבית.אני מרגישה יותר כאילו אני אמא שלו,ואין לי כוחות לאחריות הזאת.ניסיתי לדבר איתו על זה אתמול,אמרתי ושפכתי כל מה שאני מרגישה,שהוא מדבר אלי לא יפה,מעליב,וצוחק עלי,ושאני מרגישה שהוא לא מקשיב לי בכלל.לדוגמה כשאני לא מרגישה טוב ומספרת לו על זה,הוא לא מגיב ומתחיל לספר משהו אחר.האם יש לו בעיית קשב??בתגובה קיבלתי מטח של כעסים מצידו שאני מנסה לשנות אותו ולאלף אותו והוא לא מוכן לזה.שככה הוא וזהו.אני לא יודעת מה לעשות.האם כל הגברים כאלה?אני אתן דוגמה למריבה שהייתה לנו :בשבוע שעבר הוא היה אמור לצאת למילואים והתקשרו והודיעו לו שאין צורך ושיש לו עוד לילה להיות בבית,כל כך שמחנו על זה יחד...סיימנו לעבוד ב 21:00 והגענו הבייתה,התחלנו להתארגן לראות קצת טלויזיה יחד,ופתאום החברים מהמילואים מתקשרים אליו ומזמינים אותו לצאת איתם.הוא אמר שהוא יבדוק איתי וייתן להם תשובה.האמת היא שלא התאים לו שהוא ייצא איתם כי נורא רציתי להעביר עוד ערב יחד איתו(אנחנו כמעט ולא מתראים,רק בערבים כשאנחנו סחוטים מעייפות)ואז הוא התחיל להשתולל ואמר שהוא מרגיש בכלא,ומה פתאום שאני אחליט שהוא לא ייצא.אמרתי שאני לא מחליטה,אבל שהוא שאל מה אני מעדיפה ועניתי את האמת.מאותו רגע,הוא הפסיק לדבר איתי,נשכב על המיטה,וזהו...שום דיבורים,אני חייבת לציין שזאת פעם ראשונה שהבעתי את דעתי,ותמיד הוא עושה מה שהוא רוצה,ואני שותקת....(לא רוצה להיות "פולנייה" ונותנת לו המון המון חופש)גם בגלל שידעתי שלמחרת הוא יראה את החברה מהמילואים לא הבנתי מה הדחיפות לראות אותם בערב שלפני....וככה הוא הלך בכעס למילואים...אני ממש בספקות האם אני בקשר הנכון.אני מרגישה שאני לא יכולה לסמוך עליו,אם אני מבקשת/אבקש דברים כשיהיו ילדים,אני תמיד אקבל סירוב,או פרצוף חמוץ.