עזרה

אנה שלום. לי מאוד מוכרת הבעיה שאת כותבת אליה.אני בזמנו סיכמתי עם בעלי שבילוים בניפרד הם פעם בשבוע,ערוים (בעבודה,חברים,של בני משפחה...)-הם סוג של יציאות משותפות שלנו.כלומר את יכולה להסכים לגבי משחקי קלפים פעם בשביע,אבל לצאת לערוים בעבודה יחד איתו. ברור שכל מאוד לבעלך להתיחס לכל דבר בניפרד- קלפים זה דבר אחד,מפגשים חברתיים זה משהו אחר וכו'.אבל בסופו של יום הוא יוצא ,יש לו חיים חברתיים מלאים ומעניינים ואת יושבת בבית .בדומה לספה נוכה בסלון- יש לה תבקיד מוגדר. כש זוג חי יחד ,לא מדובר רק במשק בית משותף או חדר שינה .לצערי הרבה גברים לא מצליחים להבין את זה לבד. אני ממליצה להזביר לבעלך מה היא זוגיות בישבילך, מה את רוצה למצוא בזוגיות איתו או עם גבר אחר(!).תעמדי על שלך,אחרת אתם תחזרו לניקודה שממנה היגעתם לגירושים. בהצלחה.

בואי ונסתכל על המצב מנקודת מבט גבוהה יותר, כלומר בלי לספור כמה יציאות היו השבוע ואיזה סוגים של בילויים.
השאלה החשובה היא איך את מתייחסת לעצמך.
את כותבת שהיום את אישה יותר חזקה שעומדת על הרצונות שלה. כל הכבוד! הגרוש שלך מרגיש את זה ובודאי מאוהב ואוהב אותך יותר מאי פעם.
מתוך אותה עוצמה פנימית שאת מטפחת את אולי יכולה להבין שאין מקום לתנאים או לנסיונות לכפות כללי התנהגות על אנשים אחרים, בודאי לא כאלה שאנחנו אוהבים. האדם היחיד שאת יכולה לשנות הוא את עצמך.
מתוכן הדברים שלך נראה שאת ניזונה מהיחס שלו. שאת זקוקה לאהבה שלו, לתשומת הלב שלו בכדי להרגיש טוב, בכדי להרגיש נאהבת, בכדי להרגיש שאת שווה משהו. אבל את האהבה את מוכרחה ללמוד לשאוב מעצמך, מבפנים. היות שעדיין לא מצאת את המקום הפנימי שמזין אותך יצרת בן זוג (הגרוש) שמשקף לך בדיוק את התובנה הזאת. את מה שעלייך ללמוד.
מבחינה מעשית אני מציע לך לעשות דברים בשביל עצמך, אם זה לפתח חוג של חברות, לטפח תחביב שאת אוהבת, להעשיר את עולם הרוח וכדומה. כאשר תלמדי על עצמך, על האהבה הפנימית שבתוכך כלפייך אז באופן אוטומטי תמשכי בני זוג שיפגינו את חיבתם ואהבתם ורצונם להיות איתך.
לא תצטרכי לבקש התייחסות או להתנות תנאים.

שיהיה בהצלחה.
דוד

אנה היקרה, השאלה שאת מעלה היא לא פשוטה. ראשית, לא נכון להשוות בין זוג לזוג. יש בן זוג שמרגיש חנוק וכלוא כאשר לא מתאפשר לו לצאת פעם בשבוע לבד, ויש בני זוג שמרגישים כלואים כאשר לא מאפשרים להם לצאת 3 פעמים בשבוע. הנקודה החשובה בעיני היא שתמצאו דרך לפרגן אחד לשני את הצרכים החשובים לכם: אם לבעלך לשעבר חשוב להרגיש שהוא חופשי ולא כלוא - היי רגישה לצורך הזה שלו ותבדקי עם עצמך עד כמה את יכולה לאפשר לו זאת. הבעייה היא שאת לוקחת את רצונו לצאת לבד כאילו הוא לא מספיק אוהב אותך, מחזר אחרייך או נותן לך חום. ואני חושבת שזה בא ממקום של הצורך שלו להרגיש שהוא חופשי וקובע את העיסוקים שלו בצורה אוטונומית ולא כפוטף לדרישות שלך.
מצד שני חשוב שהוא יהיה רגכיש לצרכים שלך. שימצא את הדרך להעניק לך אהבה, חיזור וחום בהזדמנויות אחרות, ואז תהיי יותר נדיבה לתת לו לצאת יותר. ותראו מה אתם כן יכולים לעשות יחד בתור יציאות או בילויים. הנקודה היא להפריד - להבין שהיציאות שלו הן ביטוי לחופש שהוא זקוק לו כנראה יותר מאנשים אחרים, ולא ביטוי לחוסר אהבה. האם את יכולה לעשות את ההפרדה המחשבתית הזאת?