לא יוצא לי מהראש

יעל היקרה, לרובנו ישנו צורך להתרגש, לחוש פרפרים...להתאהב...האהבה שאנחנו חשים לבן הזוג הקבוע שלנו בדרך כלל אינה יכולה להישאר ברמה הגבוהה הזאת של ריגושים ופרפרים בבטן, והרגש אליו עובר לפאזה אחרת, של אהבה קבועה, איכפתיות, הערכה, פרגון.
אם תביני שיש הבדל מהותי בין אהבה לבין התאהבות, תוכלי יותר בקלות להבין מה קרה לך עם הגבר הגרוש. נדלקתם, ואת התאהבת בו: זה יוצר אצלך עד עכשו פרפרים בבטן ומחשבות עליו, כי היחס אליו לא עמד בשום מבחן מציאות - לא מימשתם וזה נשאר בגדר אפשרות מסעירה ומרגשת, כלומר זה ממשיך למלא את הצורך שלך באותו סוג של ריגוש.
אני מציעה שתקבלי את התופעה בסלחנות, לא ביותר מדי רגשות אשמה. זה קורה לרבים מאיתנו, נשים וגברים כאחד, וכל עוד זה נשאר ברמה של מחשבות ופנטזיות, אין בכך כדי להזיק. מה לעשות שכך אנו בנויים, הראש שלנו לוקח אותנו לפנטזיות ללא שליטה במחשבות. אני מאמינה שאם תקבלי בעצמך את התכונה האנושית הזאת, יהיה לך יותר קל עם עצמך. וגם אם זה יעבור, אני חושבת שיש סיכוי די גבוה שזה יקרה לך שוב מידי כמה שנים, כי יש משהו ממכר ומאוד נעים בתחושות הללו, (קצת כמו סמים, כך אומרים), אז אנחנו נשאבים לשם מידי פעם.

גם סימן לחיבור עם חלקים אחרים שבנפש שלך.
השגרה של הנישואים (או כל מערכת זוגית ממושכת) מביאה אל חיינו את המוכר והידוע. בני הזוג שלנו הם רק אספקט (חלק) אחד במכלול השלם של העצמיות שלנו וכאשר אנחנו מתוודעים לחלק הזה (אחרי שנה/שנתיים/עשר) הריגוש, כלומר ההתאהבות, נעלמים.
וזה טבעי. מדוע? מכיוון שהנפש שלנו דוחפת אותנו להכיר חלקים נוספים ובכך לממש את עצמנו כבני אדם.
וכך קורה שבאמצע החיים אנחנו מתאהבים במישהו אחר. ברגע שנזכור שהמישהו האחר הזה הוא רק סמל לחלק שבתוכנו ונלמד את האנרגיה שהוא מביא, נוכל לנווט את ההתרגשות אל בני זוגנו החוקיים ולהעשיר את חיינו איתם.
כמובן שתמיד יש את הבחירה לנדוד אל מושא התאהבותנו. צריך רק לזכור שיגיע הרגע שבו הריגוש שם יעלם אף הוא והנפש תזמן לחיינו התאהבוות במישהו אחר, שלישי.

אם את מרגישה שהנטל כבד עלייך יתכן שתרצי לנתק לחלוטין את הקשר עם הבחור הגרוש ולנווט את האנרגיה, התשוקה והריגוש אל עצמך ואל בן זוגך, בעלך.

לא קל :-)
דוד

תודה על ההתיחסות. כן אני באמת חושבת שבפעם הבאה שהוא יצור קשר אני יתעלם ממנו והאמת היא שהוא יזם מלכתחילה את הניתוק ואח"כ גם הוא זה שמסמס לי בחגים (קצת לא ברור נכון?)יש לי הרגשה שהוא מחכה אולי שהסטטוס שלי ישתנה אבל בכל מקרה לי זה מעיק אפילו הקשר המינימלי הזה כי באמת יש לי חולשה אליו. לפעמים אני מרגישה שאני חיה עם איזה וירוס שבתוכי אבל לאט אני לומדת לחיות איתו אין ברירה...כנראה שהוא לא ייצא לי מהראש בזמן הקרוב אבל למדתי לחיות עם זה .(אני יודעת שזה בטח נשמע הזוי ולא מציאותי) בכל מקרה אין בכוונתי ליצור עימו קשר זה חסר סיכוי.ועתיד. אז תודה על התשובה המקורית.

מדובר פשוט על יציאה מאיזון. אולי תמצאי עניין ב"בית הספר לאיזון אנרגיות מיניות - הבנה של התעללות וניצול פיזי ונפשי ". אני לא מצרף קישור כי הבנתי שזה בניגוד לחוקי הפורום. אם תרצי תשלחי אלי אימייל. דוד

כן...זה באמת כמו סמים (לא שלקחתי)אבל זה באמת יוצר אצלי תחושת אשם כי סה"כ לא תכננתי את זה זה קרה ואני באיזשהו מקום כועסת על עצמי ששמתי את עצמי במקום של חולשה כי אני בנאדם מאוד חזק בד,כ אבל איתו הרגשתי קח תעשה בי מה שתרצה(לא מינית דוקא ) מזל שהוא זה שהפסיק עם זה לא שמשהו התחיל אבל זה גם גרם לי להרגיש חלשה מגיבה ולא יוזמת .טוב לפחות אני נמשכת לגברים הגונים זה גם משהו.... תודה על התגובה!יעל