די, נשבר לי

בוקר טוב, נשואה כארבע וחצי שנים ויצאנו שלוש וחצי, כך שמכירים כבר שמונה שנים (וואו, אם חושבים על זה). יש לנו בת בכורה בת שנה, ולפני שהייתי בהריון וקצת לתוכו כבר עברנו ייעוץ זוגי כחצי שנה. היועצת אמרה לי אז, כשהיינו בפגישה אישית רק אני והיא, שבעלי הוא אדם קשה ואת רוב הויתורים בזוגיות אני אצטרך לעשות. הייתי בשוק אז, אבל המשפט לא יוצא לי מהראש. בעלי הוא אדם מאוד עקשן ושתלטן,שמדבר אלי לא יפה פעמים רבות, ואני מרגישה שאני צריכה ללכת לידו על ביצים בעוד הוא לא ממש חושב כך לגבי. הוא זה שמקבל את רוב ההחלטות בבית מלבד על הילדה, כי לי פשוט נמאס מלהתווכח. לעיתים ויכוחים עמו נראים כאילו זה להתווכח עם קיר, אז אני מוותרת. ביום שישי נשברתי ופשוט לא הבנתי למה אני נמצאת עם האדם הזה, ואיך הייתי עוורת כשהכרתי אותו ונסחפתי אחרי המחמאות, בהן הוא כל כך טוב, וליטפו לי את האגו המעורער שלי אז. דיבורים כמו חול...לכן הוא גם איש מכירות. מכר את עצמו לי בהמון הבטחות. הוא מקבל החלטות נורא לאט, והרבה פעמים אנו מפסידים בגלל זה, ואני כל פעם מתעצבנת מחדש על התהליך של ההתלבטות "בלבולי המוח" שהוא טוחן לי לגביהם בתהליך ההחלטה. הוא מדבר אלי לא יפה ובזלזול"אל תנהלי אותי" (לניסיונותי להציע בעדינות מקומות להתקשר אליהם), "תהיי בשקט", "מאיזה צד את רוצה את השקר שלך מרוח - מימין או משמאל?" (לניסיונותי לשאול כמה זמן יקח לו להחליט על גן לילדה) הן רק דוגמאות מהיומיים האחרונים והוא בכלל לא מרגיש. ביום שישי גם חזרה אלי ההחלטה שהייתה לי לפני שהילדה הזו נולדה - אז זה היה ש"אני אוציא ממנו את הילד הזה שאני רוצה" ועכשיו זה שאני אוציא ממנו את שני הילדים הנוספים שאני רוצה. אבל אני לא רוצה לחיות בנישואין חסרי אהבה, רק בשביל מטרה. אני לא יודעת אם אני רוצה אותו כאבא לילדים שלי, כי אני לא יודעת איזה אבא הוא יהיה כשהם יהיו יותר גדולים ואיך יגיב אם יאכזבו ויתחצפו אליו. האם גם יעלוב בהם? ישפיל אותם? לא יקשיב להם? כמו שהוא עושה לי. אבל לא מרגישה שיש לי הרבה ברירה, כי אני לא ממש צעירה (32) ועד שאמצא מישהו חדש, לא אוכל כבר ללדת. ולא רוצה להשאיר אותה ללא אחים. חוץ מזה, אין לי כסף לצאת החוצה (עדיין לא כותבת את המילה המפורשת), ומה עם הילדה? הילדים? לא בטוחה שפרידה שלנו והורות נפרדת תהיה כל כך יפה, בגלל אופיו. מפחדת להוציא את התסכולים שלי לילדים כי לא פייר להם. הוא שאל אותי אתמול אם אני אוהבת אותו. עניתי "ברור", אבל הלב שלי היה ריק. ומרגישה שכל פעם שמדברת איתו זה עוזר לכמה ימים/שבועות ואז שוב מההתחלה ומתישהו יגמר לי מזה וזהו. ייעוץ זוגי שהיינו עזר, אבל אז היה לנו גם כסף לזה, ועכשיו אין, ואני גם לא מי יודע מה מרוויחה מאז הלידה, ואנו רוצים עוד ילדים (להתחיל בספטמבר). מה עושים?