נגמר לי החשק- רוצה חיים מלאים

את לא אוהבת אותו. את לא נמשכת אליו. את מעדיפה לזרוק עליו את האחריות בהחלטה לסיים את הקשר. ושאת תצאי הקורבן, למרות שאינך בעמדה הזאת. את משתוקקת למשהו אחר, הפוך לגמרי. ואולי לא מבינה שהוא ישאר אבא -גרוש- מקסים גם במשמרות, כשהוא משוחרר מעונשה של זו (את מחכה ללכוד אותו, לסיים את הנישואין ולזרוק עליו את האחריות לסיום משהו שאת מאסת בו מזמן מזמן) ואת פטורה מעונשו של זה (חוסר משיכה, חוסר אהבה, תחושת גועל ממנו וחוסר יכולת לממש רצון אמיתי וישן). אינני באה להאשים אותך. זוהי רק מראה שמשתקפת מתוך שורותייך הכואבות.

קלילה היקרה, תודה רבה על הכנות שלך. אני חושבת שיש נשים רבות שחוות את מה שאת חווה ומרגישות נמקות בקשר זוגי שמייבש אותן ויוצר שממה רגשית וגופנית בשני הצדדים.
מה עושים? דרך אחת היא להמתין בפסיביות (כמו ששיר ציינה בישירות רבה) שהצד השני יעשה מעשה. דרך אחרת היא להחליט להתנער מן השממון והתיעוב ולהיכנס לפעולה בקשר לבעיה. פעולה יכולה להיות בכמה כיוונים.
כתבת שהדברים שמגדילים אותך מקטינים אותו ולהיפך. זה בעיני סימן מובהק לכך שהזוגיות מצמצמת חלקים חשובים בכל אחד מכם, ושאם תעברו תהליכים שיצמיחו כל אחד מכם - יכולה להיות הפתעה בדרך הזאת. אולי תגלי על עצמך דברים חדשים, אולי תגלי עליו ולהיפך - הוא עלייך. לפעמים אנחנו שבויים בקונספציה מסויימת על בני הזוג שלנו - והדעה הזאת היא תוצאה של מערכת היחסים המקטינה שלנו שלא מאפשרת לפוטנציאל הטמון בנו לצאת לאור בתוך הזוגיות.
אז דרך אחת היא להירשם לסדנא כמו הפורום של לנדמרק שמאפשרת צמיחה והתפתחות אישית והיא מאוד מומלצת. אני ובעלי עשינו אותה לפני 11 שנים ועד עכשו יש לה אפקט על כל אחד מאיתנו ועל הזוגיות שלנו.
דרך אחרת היא למצוא ייעוץ זוגי מתאים שיאוורר את העובש ויאפשר לכם דרכי תקשורת והתייחסות אחרת זה לזו, תוכלו לבחון בסביבה מוגנת את הצרכים של כל אחד מכם ולראות איך והאם ניתן לשנות ביניכם את חוקי המשחק כך שתהיו מסופקים יותר ומאושרים יותר. יש לי זוג חברים שסיפרו לי שיוצא שכל כמה שנים הם "מתחתנים מחדש" - מאווררים את ההבנות ואת ההסכמות שלהם וחיים על פי כללים חדשים, המותאמים לצרכיהם המשתנים והמתפתחים.
אז חשבי על הכיוונים השונים ושמרי על קשר איתנו, והמשיכי לספר לנו מה קורה איתך, כי אני יודעת בוודאות שהרבה קוראות ומן הסתם גם קוראים - מתחברים למה שכתבת.

שלום לך דורית תודה על כל מילה שהקדשת לי. אני אחרי שבת איומה בבית ואני מודה שהאופטימיות הנובעת ממילותייך לא מצאה היום מקום אמיתי אצלי. אני שומרת את המילים ליום יותר רגוע. קשה להעביר בכמה שורות את הייאוש. קראתי את מה שכתבתי ומה שראיתי שם זה בעיקר את הפחד מחשיפה.האם את חושבת שאני צריכה בפעם האלף להתרומם מעל ההשפלות, ההעלבות והאיומים ולנסות לשקם את הקשר? אני נתקלת על בסיס יומי (כמה פעמים ביום) במשפטים כמו "את לא שווה כלום, את מזניחה את הילדים, אין לך שכל, אני מצטער כל יום על זה שהתחתנתי איתך לפני 20 שנה, אני רוצה לבעוט אותך מהבית, אני אהרוס לך את החיים, "וכו' את לא תאמיני אבל אני יודעת שהוא אוהב אותי- ואולי יותר מדי... אני לא יכולה למחוק את המילים האלה. כל עוד הנר עמעם הצלחתי לטאטא את הדברים מתחת למיטה והשרייתי אוירה שהכל מעולה. עכשיו אני מרגישה שהנר כבה ואין לי במשהו טוב להאחז. שכחתי לציין שאת כל ה"ברכות" אני מקבלת בנוכחות הילדים. אני מיואשת, לא יודעת מה לעשות. מרגיז אותי שבהתייעצות עם רב/ מנחה אומרים לי שאני חייבת לקים איתו יחסים כי גברים נוטים להפנות חסך במין לאלימות. כאילו יש לזה הסכמה ביולוגית מטבע בריאתם. איך אני יכולה לתת לו לגעת בי בכלל, אני מעדיפה למות. אין לי אפילו אפשרות לחלום על תמיכה מהורים או משהו כזה. אני פשוט לבד בכל הבלגאן הזה. אני במצוקה אמיתית ומשתדלת למצוא דרכים לשמור על שפיותי- בינתיים אני מחזיקה בזכות הילדים הנפלאים שהתברכתי בהם.

קלילה היקרה, צר לי מאוד על מה שאת עוברת. את כותבת מאוד יפה ונוגע ללב.
אבל עלי לומר לך שאת נמצאת כרגע בשיאה של התלונה עליו ועל החיים הקשים והאומללים שלך. מן הסתם את כבר בתוך התלונה הזאת שנים על גבי שנים, בווריאציה זו או אחרת. אם את רוצה שיקרו בחיים שלך הדברים הטובים שאיחלת לעצמך בחלק הראשון של מכתבך - אלייך לצאת מן הסטטוס של "מתלוננת סדרתית" - בכוונה אני משתשמשת בביטוי חריף - לא כדי לפגוע חס וחלילה, אלא כדי להדגיש את האופי החזרתי של התלונה ואת הנזק שיש בהתמכרות לתלונה...לסטטוס של פעולה. כל עוד תמשיכי לעשות את מה שעשית עד היום - להיות נחמדה, לשחק אותה שהכל בסדר, לרצות אותו, לבלוע את דבריו הקשים ולהתלונן כלפי עצמך - שום דבר לא ישתנה. כדי להיכנס לפעולה עלייך למצוא את הדרך שתיראה לך הכי נכונה ומתאימה לך, ולא ניתן לעשות זאת כאן בפורום, אלא בשיחות בירור נוקבות בהן תסתכלי יחד עם מישהו שיש לך אמון בו מה האפשרויות שעומדות בפנייך ומה הפעולות שצריך לנקוט.

תודה רבה לך דורית אני באמת לא רוצה להיות מתלוננת סדרתית - לא נעלבתי, אל תדאגי שנים אני באמת סובלת ולא מתלוננת באף מקום כי אין לי איפה..... עכשיו נחשפתי לאתר שלכם וכאילו מצאתי צוהר, במיוחד בגלל האנונימיות (את בטח מבינה שקלילה זא לא שמי האמיתי) פניתי למרכז לבריאות הנפש אתמול והזמינו אותי לפגישה כי ברור לי שאני חייבת לעשות מעשה. אני מבחינתי הגעתי למסקנה לעשות סוף לסיפור ורגע לפני ...אני הולכת לטפל נפשית בעצמי ולבדוק שאני לא פזיזה ולראות אם בכלל יש לי את האומץ לצעוק את מה שעובר לי בפנים בלי לפחד מה יגידו, מה יגיבו, לאמוד נכון את הקורבנות בדרך ולקחת אחריות על העניין (או שאעדיף לוותר בסוף בגלל שאגלה שאין לי עניין לתת לאחרים לשלם מחיר בשביל החופש שלי). תודה רבה על עצה טובה, אוזן קשבת והזמן שהקדשת לי. אגב, איפה נמצא משרדך ומהי עלות טיפול? שוב תודה תמי