לפרגן לה על בגידה?

אני לא ידועת איך אתה מקבל את זה בשלוות נפש גדולה כזאת. עצתי לך - רק כנות ואמיתות שבאה מתוך מחשבה עמוקה. תברר עם עצמך לעומק מה אתה מרגיש, אולי אפילו תפנה לייעוץ מקצועי - ורק אז תבוא אליה ותבהיר לה את הכל.

בהצלחה

עודד יקר!
אין ספק שהכאב עצום עם גילוי בגידה ועל פי התגובה שלך וה"פירגון" שלך כלפיה אחרי ההתעשתות, מלמד שאתה עדיין מאוד קשור ואוהב אותה. אישית, אני לא חושבת שצריך למהר להתגרש/לפרק את החבילה, אלא להיפך. עם כל הקושי, דווקא כן צריך לשבת לחוד וביחד ולחשוב למה זה קרה. מה חסר ואיך לשפר. על פי התיאור שלך, האינטימיות שהיתה ביניכם חסרה, השיגרה וקשיי הקיום תפסו את מקומה ואשתך מצאה את החיזור בחוץ כמיפלט לשיעמום. לדעתי, אין לברוח מהתמודדות וגם אסור להמשיך לזרום כאילו דבר לא קרה. להזכירך: היו לכם נישואים טובים בעבר. מוטב שתנסו לשוב ולמצוא ריגושים משותפים ותשוחחו על הכל בגילוי לב מלא עם הרבה סבלנות ופרגון. ואולי דווקא הבגידה תשמש לכם מקפצה לשידרוג וריענון היחסים שכָּבו ביניכם ומהלימון - ייצא לימונדה ?!

לדעתי עצם העובדה שלא אכפת לך שאישתך שוכבת עם גבר אחר מעידה על אחד מבן האפשרויות : 1 או שאתה לא אוהב אותה יותר 2 או שאתה בוגד בה בעצמך ומבין מהיכן זה נובע....

התגובה שלך מוזרה מאוד ומעלה ספקות , לא נראה לי שככה מגיבים כשתופסים את אחד מבין הזוג בוגד, גם אם לא הכי אוהבים, עצם הבגידה עצמה כשלעצמה פוגעת.

אני רוצה להציע נקודת מבט אחרת, ברשותכם:
הבנתי ממך, עודד שנישואיכם ממושכים, וותיקים.
לדעתי, אצל רוב הזוגות יש שחיקה מתמשכת ככל שהם יחד יותר זמן, והשחיקה מתבטאת באיכות שיחות הנפש, היכולת לשתף זה את זה בחיים הפנימיים, הכיף לבלות יחד ללא אנשים אחרים, תחומי עניין משותפים. וכמובן שאחד הדברים שהכי נפגע אצל רוב הזוגות הוא התחום המיני. מין הופך לשגרה, משעמם, לפעמים מופיע כחובה במקום כתענוג, יוצר מתחים מיותרים, והרבה אכזבה, במקום קירבה ואינטימיות.
והנה, קרה משהו לאישתך, עודד, והיא נראית פורחת כתוצאה מפרשיית אהבה. ואתה מוצא עצמך מפרגן לה ברמה מסויימת. אני חושבת שזה מעיד על גדלות נפש וחוסר אגואיזם. ויש לך את האומץ להכיר בכך ולשתף אותנו, למרות שזו לא התגובה הנורמטיבית, הצפוייה...
אתה מסוגל לעשות את ההפרדה ולפרגן לה את האושר הזה. ואני רוצה לומר לך שיתכן ולכם, כזוג, וזה לא שכיח - יתאים לפתוח את הנישואין ולאפשר לשניכם להתראות עם בני זוג אחרים מתוך שיתוף ופירגון. יש זוגות שחיים כך בהסכמה בגלל חוסר בריגושים והכרה בכך שלא חייבים לפרק את הזוגיות או לעשות דברים מאחורי הגב או לחיות בויתור על חוויות כאלו עד סוף החיים בשם הבלעדיות הזוגית.
אני חושבת שכל זוג יכול למצוא לעצמו את הדרך שמתאימה לו וייחודית לו, ואל לנו לשפוט אחרים. אני חושבת שזוהי תפיסה שמתאימה יותר, יחסית, לזוג בשל, שעבר כברת דרך יחד, וקיימת איכפתיות ושיתוף פעולה, ותמיכה הדדית. זוגות צעירים יותר שיאמצו דרך חיים זו עלולים להיתקל בתגובות של קנאה ורכושנות.
עודד, אשמח לראות איך תגיב על תשובתי.
והאחרים, מה דעתכם?

אני לא מחשיבה את הצד הפיזי יותר מדי. אם זוג מרגיש שהם צריכים חידושים ויכולים לא לקנא אלא לאפשר לצד השני לגוון פיזית מתוך אהדה ופרגון אמיתיים - מצויין. הרי בסך הכל, מין יכול להיות לפעמים פעולה גופנית בלבד, ולא תמיד נושא את כל המשמעויות שאנחנו מייחסים לו.
אבל...
אני חושבת שבהרבה מקרים יהיו תופעות לוואי שליליות לצד הפיזי, הן מצד ה"בוגד" והן בצד "הנבגד". קודם כל, יכולות להתפתח תחושות של חוסר ערך או של תחרות עם מי שהצד השני שוכב איתו (אני מספיק יפה? הוא/היא יותר טוב/ה ממני במיטה?). מעבר לזה, איך אפשר להבטיח שלא יתפתחו רגשות, מעבר לצד הפיזי, ושזה יוביל לפירוק מערכת היחסים? ונקודה אחרונה... גם אם לא מקנאים, עדיין, עצם זה שבן/בת הזוג נמצא עם מישהו אחר גורם לזה שיותר מטלות יפלו על הצד השני ושהזמן המשותף יהיה מועט. גם אם לא מקנאים, נראה לי מרגיז לחזור הביתה מהעבודה ולהסתדר לבד עם הילדים בזמן שהצד השני רועה בשדות זרים