התלבטות לפני חתונה

אתה נמצא במקום שבו אתה מאוד מעריך את בת זוגתך . ער ליתרונותיה כבת זוג אבל, לא מאוהב בה. על מנת להיות שלם עם המצב עליך לעשות ויתור. במקרה שלך זהו ויתור על תחושת המאוהבות, על הריגושים והתשוקה. זהו צעד קשה שיש בו מחיר כבד לאורך זמן אך עם זאת אתה מרויח בת זוג טובה ושותפה לטווח ארוך. השאלה אם אתה מסוגל ...

יעלה תודה על התשובה הכל כך מדוייקת. זו הפעם הראשונה שאני מפרסם שאלה באינטרנט ועונה לי יעלה, בהחלט הרגשה מיוחדת שיש שותפות גורל עם אנשים זרים לחלוטין עצם היותם בני אדם שלכל אחד בעיות אנושיות משלו. השאלה אם אחרי החתונה אכנס לתהליך של התקרבות וקבלה או שמא הספקות והמועקה יעלו שוב. אתמול חשבתי על זה, ואמרתי לעצמי שאם היתי בן 25 עם ההבנות שיש לי היום לא היתי נכנס לזה... בעצם אני מרגיש בשל למחויבות ולא רוצה לותר על החמימות שיש לי ומצד שני עמוק בפנים משהו לא מדויק. לפעמים אני אומר לעצמי שאני פשוט לא יודע להעריך את מה שיש לי עד שהוא איננו ולפעמים אני אומר לעצמי שאני לא מספיק כן עם עצמי, ובתור בחור בן 33 'מצליח שנראה טוב' אין סיבה שאתפשר בכל מקרה אם היתי צריך לבחור משפחה ללא ספק שהיתי בוחר בבת זוגתי, אך אם היתי צריך לבחור מאהבת אז בת זוגתי לא היתה הבחירה המושלמת המצוקה שלי נובעת מכך שאני לא בטוח שאני אוביקטבי ורואה את המציאות בצורה ברורה וכל החלטה שאעשה תצריך הרבה מאוד אומץ ותגבה מחיר יקר

נראה לי שאילו שתי ישויות שאינן באות בכפיפה אחת. ויותר מזה, כשאני חושבת על זה, הן אפילו מנוגדות. כך שיש פה איזשהוא פרדוקס לנסות למצוא את שתיהן באישה אחת. (גם אני כאישה נתקלת בסוגיה כשמדובר בבחירת בן זוג. מאהב לעומת בן זוג ואב לילדיי. ) ומשום שלעולם לא נמצא את המושלם עלינו , כפי שאמרתי, לוותר על משהו. אבל ,הוויתור צריך להיות ממקום שלם . אם הוא לא נעשה כך ,נחווה כאב כל הזמן. אתה ,כנראה, צריך עוד זמן כדי להשלים עם הויתור הזה (או לא ...)

למה אי אפשר שבן/בת הזוג יהיה גם אב/אם ומאהב/ת?

כשאתחתן ארצה לחשוב שבן זוגי רואה אותי כאם ילדיו אבל גם כאישה סקסית ונחשקת
קשר של סקס ויצרים יכול להמשיך תקופה קצרה,אבל אם קשר של אהבה ותמיכה של חיים משותפים או בלי יצר ותשוקה או גם תקוע.

אני רוצה להאמין שכשמתחתנים רואים באדם את שני הדברים
ומה שבעייתי מטפלים בו ומשפרים.

כמה שאני מזדהה איתך ראיתי את התגובה שלך כלפי ולדעתי אנחנו באותה סירה.... ההבדל הוא שאני התחתנתי ואתה עוד לא .. והינה אחרי החתונה אני עדיין באותו המקום עם אותם חששות, ועם עצב גדול..... כי אני רואה זוגות אחרים מאוהבים .... וכולי קנאה שאני לא במקום הזה ואם אתה בחור של אהבה (כמוני) זה יפריע לך גם אחרי החתונה כמו שלי זה מפריע ... למה להתפשר? למה לוותר? לדעתי תיקח שנה מהיום תהנו מהאירוסים תגיד לה שתתחתנו בקיץ הבא ולא זה שיבוא ... ככה יהיה לך יותר זמן לבדוק איך אתה מרגיש.... כי אני בהחלט יכולה להגיד לך שהמחשבות מתרוצצות גם אחרי החתונה.. וזה ממש נורא !!! גם בעלי בחור מקסים, ומדהים, אבל משהו חסר..... וזה נקרא אהבה שזה הדבר הכי חשוב בעולם אז על זה לוותר? אני וויתרתי ואל תעשה את אותה הטעות .... למרות שאני בעצמי מבולבלת מכאן איך להמשיך (ילדים כרגע זה לא אופציה בכלל)..... אבל איך להמשיך לחיות ככה עם תחושת החמצה בלב שאולי יכולתי למצוא מישהו שאני יוכל יותר לאהוב? תכתוב לי מה דעתך ליאל

לדני היקר, כפי שכתבתי בזמנו לליאל, אני חושבת לפני כשנה, בתחילת ההתכתבות שלנו, זיהיתי אותה בתור מישהי שתחושת האהבה והריגוש שבהתאהבות מאוד חיוניים לה, ותמיד יהיו חיונים לה, והמלצתי לה בכל מאודי לא להינשא לבן זוגה אותו היא הודתה כבר אז שהיא לא מאוהבת בו ואפילו לא אוהבת אותו. והנה אחרי 3 חודשים, לאחר התלבטויות אין ספור - היא הגיעה למסקנה שהיא טעתה בהחלטה להתחתן איתו.
אני חושבת שעליך להמתין עם ההחלטה. אולי שווה אפילו לברר עם איש מקצוע - מה אתה מרגיש פנימה ומה המקורות לכך ואיך זה מעצב ומשפיע על עולמך, לפני שאתה מחליט החלטה כה גורלית לבת זוגך ולך, ומן הסתם לילדים שתולידו יחד. קיימת אפשרות שהתהייה הזאת תמשיך לנקר לך כל השנים, ואולי תגרום לך לחפש אהבה בחוץ, לפגוע בזוגתך. אמנם יש לציין שישנם רבים שעושים זאת לאחר כמה שנות נישואין גם כאשר הם בטוחים שבת זוגם היא אהבת חייהם, ודברים מאוד משתנים לאחר הנישואים...
אני בכלל הוגה ברעיון מהפכני: להמציא מודל נישואים שבו זה לגיטימי להתחתן עם אישה מאוד מתאימה ומוערכת, שיכולה להקים איתך משפחה נהדרת ולהיות שותפה נהדרת לחיים, אבל מידי פעם שכל אחד מבני הזוג יקח מאהב/ת, בשביל לספק צרכים ריגושיים ומיניים שמסגרת הנישואין אינה יכולה לספק. שזה יהיה סוג של מוסכמה והבנה, שיש את הצרכים הללו ולגיטימי לספקם בחוץ. מה דעתך?

אל תעשה את הטעות שאני עשיתי . אני מבקשת ממך, אתה נשמע בחור כל כך טוב אל תתפשר,תחכה עם זה תגיד לה שאתה מעוניין שתהיו מאורסים ושתהנו קודם כל מזה. את תקפוץ מתחת לחופה,אחרי שמתחתנים האהבה לא קופצת לך פתאום ללב האהבה פתאום לא מתחזקת אלא ההפך הלב שלך כבר כואב, החשק שלך יורד, המצב רוח שלך דועך, החיים שלך נראים רייקנים בלי אהבה... אל תעשה את זה אתה עדיין צעיר עדיין יכול למצוא אהבה מכל הלב שבאה לך ממעמקי נשמתך עדיף להתפשר בדברים אחרים אבל לא באהבה והיום אני מבינה את זה היום אני מבינה את זה על בשרי וכואב לי ואני לא רוצה שתעשה את אותה הטעות .... תתפשר על דברים אחרים לא על אהבה.... ליאל.

אני חושבת שזה היה מן הסתם מודל מושלם אבל לא ריאלי כי 90% מהנישואין היו נגמרים בגירושין...כי זה לא רק רק ריגושים וסיפוק צרכים זה יכול לגלוש גם להתאהבות והיקשרות ...ורצון תמידי להיות עם המאהב. חוץ מזה שאם בעלי היה שומע על דבר כזה הוא היה מכחיל חחחח לא מתאים לו לאופי דברים כאלה "מוקצנים" למרות שלי דווקא אולי כן ...:) דרך אגב אני מאוד אוהבת את הדעות שלך אני חושבת שאת לא שופטת אלא באה מנקודה של הבנה ואמפתיה אני מאוד אוהבת את הדרך שלך . ערב טוב!

בהחלט, תשובותייך מגיעות ממקום של הרבה קבלה ורצון טוב לעזור בכנות, ללא מסחריות אלא נטו טוב לב ומקצועיות. את מאוד מוערכת בעיניי ואני קוראת 'אותך' הרבה. לגבי המודל שהצעת .. אני נוטה להסכים עם יעל פה, למרות שאני משוכנעת שעצם קיום המודל הזה היה מביא הרבה גברים ונשים להקלה גדולה ולאנחת רווחה. אבל- אלו מבחינתי נישואים פתוחים, ואינני רואה בינם לבין מה שהצעת הבדל. אלא אם תאירי עיניי.. האם יש הבדל? ובנישואים פתוחים כידוע, יש פרצות לתחרויות, לחשדנות ולחוסר חשק לחיות עם "פרפר" שאמנם עושה הכל מתוקף החוק שהוגדר מראש. אלו לא באמת נישואים שמתאימים לכל המצדדים בהם, אנשים הרבה פעמים חושבים שזה לכאורה מותאם להם, וזה לא תמיד כך. ולכן מאוד מומלץ לכאלה לחשוב טוב טוב אם זה יפַתח ויהפוך את הזוגיות ליצירתית ורבת שנים.. או להרסנית וקצרת טווח בעליל.

את צודקת בהחלט שדפוס מסויים לא מתאים למיליוני זוגות שונים,אך לדעתי יחסים פתוחים בין בני זוג ברמה כזאת או אחרת יהיו מוצלחים לזוגות יחודיים בלבד עצם העובדה שקשה להעריך מראש מה תיהיה התוצאה של יחסים כאלו מערערת את הביטחון בקשר ואת הרצון לנתינה בלתי מותנית ולשיתוף מלא אני גם יודע מתוך היכרות שעם בת זוגתי זה בהחלט לא אופציה לא רק בגלל ההשקפות השמרניות שלה אלא גם מכיוון שאין לה צורך חזק לריגושים מהסוג הזה מבחינתי היתי רוצה למצוא קשר רגיל ולהתמודד איתו, השאלה היא כמה צריך לקבל את הצד השני וכמה צריך לקבל את רחשי הלב ההפכפכיים

שלום דורית.
קראתי קצת את תשובותיך לכותבי הפורום ונהנתי מן התשובות המקצועיות (אגב, של שתיכן- גם של עדי). בשל כך הופתעתי לקרוא את תשובתך לדני, בעיקר את המשפט האחרון. היה מוזר בעיני ולא הבנתי מהיכן הוא בא? מאיזו תיאוריה? או מהי יעלותו?
את בעצם אומרת שנישואין הוא דבר שנשחק עם השנים ולכן בואו נפתח ביחסים פתוחים- כל אחד יעשה כל העולה על רוחו - יהיה עם מי שבא לו, ללא התחייבות כלפי הצד השני...(תקני אותי עם לא הבנתי אותך נכון)
אם כך, למה להינשא? אשאר רווקה כל חיי, אהיה עם מי שאני בוחרת לעצמי כמה זמן שבא לי. כשימאס לי אעזוב אותו ואכיר גבר אחר. או אולי אפילו איהיה עם שניהם במקביל...אביא ילדים מחוץ לחתונה עם מי שאני רוצה וכך אחיה לי את חיי בריגושים שונים, בתשוקה מתמדת (כי כשהיא תחלוף מאחד אעבור לאחר...), וללא כל התחייבות, ומה אכפת לי אם בדרך אני אפגע במישהו- הרי אינני מחוייבת לאף-אחד...
אם בזה את מאמינה אז אני חייבת לשאול: למה בכלל להתחתן? למה לפגוע אחד בשני?- לא עדיף לחסוך את כל זה ופשוט לא להתחתן??? הרי כל הקטע בנישואין הוא השותפות, הערכה, הבית החם שזוג בונה יחד בשבילם ובשבל ילדיהם.
במקום הצעה כזו- שלא רק אינה ריאלית, ולא רק שאינה מעשית- הרי זה רק היה גורם לתככים וקנאה מיותרת, גם אם יגידו שזה בסדר וזה מוסכם.-אולי במקום זאת כדאי להמליץ לזוגות ללכת ליעוץ סקסולוגי כדי ללמוד עוד ריגושים ולחדש, אולי גם ללכת ליעוץ זוגי, לקואוצ'ינג זוגי... הרי הוכח שברוב המקרים טיפולים מעין אלו אכן עוזרים. זוגיות צריך לשמר! ולא להרים ידיים ולהגיד: "יאללה, אנחנו שנים יחד, בא לי משהו חדש- בא נבגוד. (בעיני זה בגידה, גם אם היא בהסכמה כביכול- כי יש אנשים שמסכימים כי כך כולם עושים או כי הוא רוצה את זה אז נסכים כדי שהוא ישאר איתי ולא יעזוב אותי...)
ואם לומר את האמת- אני חושבת שאם יש אהבה אמיתית בין בני זוג - אף אחד מהם לא ירצה להיות עם מישהו אחר להרוס את מה שבנו... גבר שאוהב אישה באמת לא יהיה מסוגל לדעת שאדם אחר היה איתה... וחוץ מזה- מה עם הילדים? איך הם אמורים להרגיש במסגרת כ"כ לא משפחתית שכזו? (הרי אם ההורים יגדלו כך הם יחנכו את ילדיהם לגדול כך...)
עוד דבר: אני חושבת שאם אף אחד, באף חברה בעולם לא חשב על זה, או לפחות לא דיבר על כך בקול רם- סימן שיש עניין שלא להציע הצעה שכזו...
משום-מה קשה לי לקבל את ההצעה הזו. בעיני זה בגידה לכל דבר ובאף מקום בעולם בגידה היא לא דבר מקובל...
זוהי דעתי האישית. כל אחד ודעותיו הוא...

דפנה יקרה, המחשבות האלו שלי נולדו בשנים האחרונות, לאחר שראיתי זוגות במצבים שונים, בגילאים שונים, לא רק מטופלים אלא גם חברים קרובים.
זה מגיע מן המציאות שבה 50 אחוז מן הזוגות מתגרשים בסופו של דבר, ומפרקים משפחות, וזו הפכה להיות המחלה של המאה הזאת.

אז אני "משחקת במחשבותי" עם מודל שונה. ויש לי את האומץ לבטא אותו למרות שרוב היועצים משתדלים להרגיע, להחזיר למוטב, לתת טיפים ועצות איך לשמר את הזוגיות במודל המונוגמיה המסורתי, אני לא מוכנה להסתפק בכך. יותר ויותר אני מגיעה למסקנה שהעצות האלו הן כמו כוסות רוח למת...וכי יש משהו לא נכון במודל המונוגמי, והוא אינו מותאם לרוח הזמן.

מצד אחד כולם מהללים את האהבה - ראי את השרשור הנוכחי - ומחליטים להתחתן על ה"טיקט" של האהבה. אבל במקביל, אנחנו רואים שמשך החיים של האהבה המרגשת הוא קצר!!! עד 4 שנים!!! אז האם אנחנו שגדלים על חזון האהבה והריגוש וכל הספרים והסרטים מנציחים זאת וטופחים לנו בפרצופנו - נידונים עכשו לשממון?

למה לא להבין את המנגנונים האנושיים ולהמציא פתרון מוסכם, שמאפשר מצד אחד להקים משפחה מאוזנת לילדינו, ומצד שני מאפשר ומאשר לשני בני הזוג, בהסכמה כך שזו לא בגידה באמון, שבשלב שבו נגמרת האהבה והתשוקה - כל זוג בזמנו הוא, יעברו לשלב הבא של הזוגיות וזו תיפתח לחוויות חולפות של ריגושים. ואם זה יהיה מקובל וצפוי, הפגיעה תהיה קטנה בהרבה מאשר בגידה כפי שמקובל היום, המשפחה תישאר מאוחדת ומקבלת, ונדמה לי שהפגיעה וההרס יהיו קטנים בהרבה.

דפנה, אלו כרגע רק מחשבות, ואני אשמח לקבל תגובות על רעיונות מהפכניים אלו.

(כמה מילים בקצרה על העניין הזה, כי זה תחום שמאוד מעניין אותי,)
גם אני בדיעה כזאת, לכל הפחות רוצה מאוד לחיות כך, ואפי' מדבר ע"ז גלויות עם אשתי,,,
אבל התורה הקדושה שנכתבה לפניי הרבה מאוד שנים, קובעת שזה לא ראוי, מי כמוך יודעת שישנם דברים מעבר לאהבה הפשוטה, קשר נפשי וחזק בין שני אנשים יכול לשרוד ולצלוח מכשולים רבים,
מה לעשות והוראות היצרן הן שלא להתנהג כך, אפשר גם להצדיק את השיטה הזו, ואפשר כמובן לחלוק עליה, אבל זה מה יש,
בנימה אישית, ומניסיון של קצת יותר מ- 25 שנה, האושר האמיתי נמצא בתוך הנפש הפנימית, כשאדם חי באושר עם עצמו אז יותר קל לו לחלוק עם אחרים, וכשמגיעים לשלווה הזו עם בן הזוג שלנו, אז כבר לא משנה איך הוא נראה, ובמה הוא חלה וכו' וכו', אולי להיפך נרתמים זה לעזרתו של זה,
וע"פ הבנתי הדלה והמוגבלת כנראה לזה התכוון המשורר, זוג אנשים שמתאמים ציפיות והבנות שלא ע"פ ההתאהבות גרידא, אלא ע"פ שיתוף צרכים, ויכולת הכלה לאורך זמן, בידיעה שבזמנים הקשים יש על מי לסמוך !
כי הרי ההתאהבות הראשונית נועדה להראות לנו עד להיכן אפשר להגיע,,, זהו תזכורת לימים קשים לזכרון עולם איך היינו פעם, וכי מה נשתנה ???
החכמה היא להתמודד ולייצר רומנטיקה גם בשגרה, ודווקא אז מתגלים הכוחות והיכולות של כל אחד, אם רק נדע לשחזר, לזכור ולהזכיר לעצמנו, את הרגעים היפים שהיו מנת חלקנו בימים הראשונים ???! נדע גם ליישב את המשברים של היום,
אם כן, אלו שלא מסוגלים לחיות כך, ואכן זו רעה חולה בעולם כולו, לא יכולים לבוא ולומר שכך צריך להיות, לכל היותר הם צריכים להודות שיש כאן כשלון מערכתי, והם לא מסוגלים להתמודד איתו,

לפי דעתי צריך ללמוד זוגיות. מי שלא יודע, שיילך ללמוד איך לכבד, איך לשתף, איך להשתתף ולהיות שם בשביל הצד השני וכיצד לשמר את הניצוץ.
הכי קל זה להרים ידיים ולהחליף אחד באחר. מה שכן, צריך להיות רצון כזה-ללמוד עוד על זוגיות. אחרת.. אין טעם.

אני מסכתמיד קיים. המודל מסכימה עם המודל. וחושבת מניסיון שלי ושל מכריי שהרצון לשכב עם אחרים או לקבל ריגושים תמיד קיים וגורם לאדם לחוש כאילו הוא מת מבפנים. יתכן והמודל הוא הרע במיעוטו.
לאלה שטוענים שזה גורם לבעיה כאשר אחד מבני הזוג מתאהב, אז אני חושבת שברגע שזה יהיה מוסכם ששני בני הזוג אוהבים את הבית ורוצים להישאר בו אז הפחד והקינאה יורדים.
אבל גם אלה רק מחשבות ואולי זה לא נכון

לפחות אני לא מרגיש חריג אני יכול להבין איך הגעת למצב בו את נמצאת היום, הלחצים החיצוניים מכל הכיוונים והלחץ הפנימי יכולים לסחוף אותנו ולהוביל להרגשה שהבחירה שלנו לא היתה בשליטה מלאה האם את חושבת שעשית טעות או האם את עדיין מתלבטת? אם הית חוזרת אחורה בזמן לא הית מתחתנת? אני לצערי לא יכול להציע חתונה בקיץ הבא מכיוון שבת זוגתי לא תסכים היא כבר נפגעה משיחות שהיו לנו והיא רוצה שאחליט על חתונה בקיץ הקרוב אני מקווה שהתמונה והרגשות שלי התבהרו בקרוב ושיהיה לי הכח והחכמה לעשות את ההחלטה הנכונה. לפעמים אני חושב שזה ביש מזל כי כל בחירה תכאב ולפעמים אני חושב שבעצם שתי הבחירות יהיו טובות דרך אגב, אם הית רואה אותנו כזוג יכול להיות שהית מרגישה קינאה, כי הכל נראה מושלם מבחוץ. אין מה לקנא באנשים אחרים.

שלום דני,
אני נמצא במצב דומה מאוד לשלך.
אשמח לשמוע מה עלה בגורלכם, אם תוכל.