האם יש סיכוי לקשר?

ענת היקרה, התיאור שאת מתארת את יחסיכם מוביל אותי לחשוב שהבעייה ביניכם היא חוסר באינטימיות רגשית. למה הכוונה? אין ביניכם מספיק חופש לבקש זה מזו את הדברים החיוניים לכם, וכאשר אינכם מקבלים (את מה שלא ממש ביקשתם) - אתם מתאכזבים וצוברים גם כעס, וזה יוצר מרחק, מתח, קפאון. את זקוקה לתחושת ביחד, לעשות איתו דברים, לשוחח, לשמוע ממנו דברים נעימים, מילות אהבה, ואילו הוא מרגיש כנראה חנוק ולא חופשי והוא נאבק מולך על החופש שלו ועל הפרטיות שלו.
אני מאמינה שניתן לעזור לכם ע"י הדרכה וייעוץ אפילו חד פעמיים, אבל אם הוא לא מוכן ללכת איתך -ואת כבר הלכת בעצמך לייעוצים - אז הוא כנראה תקוע ב"צדק" שלו, ב"ידיעה" שלו איך הדברים אמורים להיות...הוא כזה שלימד את עצמו איך לפתור בעיות ומעדיף לא להתייעץ עם אחרים ולא לחשוף בעיות אישיות. אם אני צודקת, עליך לעשות את חשבון הנפש שלך, האם את רוצה לשנות בכוחות עצמך את מערכת היחסים, בסבלנות, אולי ע"י עזרה מקצועית חד צדדית, או להחליט לא להישאר איתו אם הוא ממש נעול שלא להטות שכם ולהכיר שקיימת בעייה, ושהבעייה היא משותפת. יחד עם זה, מאוד חשוב, במיוחד במקרה שלו, לא להפעיל עליו לחץ ללכת איתך לייעוץ. את יכולה להגיד לו כמה זה חשוב לך שהוא כן יבוא איתך, אבל לכבד את האופציה שהוא יגיד לך לא. זוהי זכותו לפרטיות ולניהול העצמאי של חייו הוא. יחד עם זה - מכיוון שאין לכם ילדים - את הרבה יותר חופשייה להחליט על עצמך במקרה כזה. אולי עם הזמן ועם שינויים מסויימים מן הכיוון שלך - האינטימיות שלכם תשתפר.

חשוב לי לציין שאני אומרתלבן זוגי כל מה שמפריע לי כולל העדר האינטימיות והקרבה היומיומית. אני מבקשת שיגע בי, שיעשה לי ועוד..אבל לא תמיד אני נענית. הוא טוען שאני מייללת ומקטרת וסתם מפונקת. אני חושבת שאין לי דרישות מוגזמות. זה נכון יש הצטברות של כעסים, ומתח אין הרמוניה. כל אחד מתבצר בעמדתו. כל ויכוח שיש ביננו הוא "בורח" ונעלם עם הכלב לשעה שעתיים. זה נורא מרגיז שאני רוצה לדבר על הדברים, והוא לא. הוא חוזר ולא רוצה לדבר על מה שהיה, כך אני נשארת טעונה וכעוסה. אני מרגישה שאני מוותרת לו המון וסולחת. הוא טוען שאני מרוכזת בעצמי. הוא מאד חשדן, לוקח לו הרבה זמן לתת בי אמון. גם אני כבר כמוהו. בימים האחרונים הוא מדבר על זה ששנינו עקשנים ו"אוכלים" אחד את השני. אני לא מבינה למה אני רוצה את הדרמות האלה.. לריב להשלים, לחיות בפחד שאולי הוא עוזב אותי.

ענת יקרה, עם כל ההבנה שלי לצורך שלך ולאמונה שלך באינטימיות, רמת האינטימיות אליה את שואפת ואולי מצפה ואולי אפילו התנסית בה בעבר - אינה רמת האינטימיות שהוא היה רוצה בה בשלב הזה של חייו. לכן הוא הודף את נסיונות ההתקרבות שלך כי הוא מפרש זאת כאיום על תחושת החופש שלו. את רוצה להיות איתו על פי הכללים שלך, ואילו הוא רוצה להיות איתך על פי הכללים שלו. בעיקר הוא תופש את התלונות שלך בתור רצון שלך לשנות אותו ולהתאים אותו אלייך, והוא אינו מוכן לכך. יתרה מזו, הוא כנראה חווה את תלונותייך עליו בתור ביקורת וחוסר הערכה אליו, וזה מאוד קשה לו לשאת. אז הוא מעדיף לנתק מגע ולצאת לסיבוב עם הכלב רק לא לשוחח איתך כי את חוזרת ודורשת ממנו את הדבר המרכזי אותו הוא עדיין אינו מסוגל להעניק לך. לדעתי הדרך לאינטימיות רגשית ביניכם היא להבין ולקבל שאתם שניכם אינכם באותו מקום ולכבד ולקבל את השונות שלו.

האם את יכולה לקבל, לפחות ברמה העקרונית, התיאורטית, כרגע, ללא ההצטברות של אכזבה וכעס כלפיו, ששני בני אדם, אפילו אם הם מאוד אוהבים - אין להם אותה היכולת או אותו הרצון לאינטימיות, לשיתוף בכל, וכל זאת באותו רגע נתון? אם את יכולה לקבל זאת (וזה יהיה נכון כמעט לגבי כל בן זוג אחר שיהיה לך: או שהוא יהיה קצת יותר מחפש אינטימיות ממך, או שאת תהיי יותר ממנו).
ותמיד זה שפחות - ירצה לנוס מפני הרעפת האינטימיות של בן זוגו.

רק הבנה וקבלה של עובדת החיים הזו, שהינה כה שכיחה אצל בני זוג - יכולה לגרום לשינוי מבפנים, באיך שאת חווה את האכזבה שלך. האכזבה צריכה להיות לא ממנו, אלא מן המצב, שבו יש פער בתחום זה. ככה זה...