סיפור ארוך, בקצרה

אני אקצר כי הפרטים רבים ומרובים: אני וחברי יחד 7 שנים, במהלכן היו 3 פרידות שונות, לראשונה אחרי שנתיים (הייתי בת 18 כשהכרנו), וחזרנו אחרי חודשיים במהלכם היינו בקשר, כעבור שנה ומשהו שוב נפרדנו לקצת יותר זמן, ושוב חזרנו. הפעם האחרונה הייתה לפני 3 שנים, ואז הייתי בטוחה שזה סופי, ואף לא רציתי לחזור או להיות בקשר. בפרידה הזו, שנמשכה 8 חודשים, הייתי בחו"ל (טיול שתוכנן מראש לפרק זמן של 3 חודשים עם חברה), נהנתי מאד מאווירת הלבד, יצאתי המון ונהנתי מכל רגע. כשהייתי בחול היינו בקשר במייל, בסופו של דבר כשחזרתי היה איכשהו ברור לשנינו שחוזרים להיות יחד (טעות??) ואחרי 10 חודשים עברנו לגור יחד. אנחנו כרגע גרים יחד שנתיים בערך. את כל הפרידות אני יזמתי מרצון, מתוך תחושה של משעמם ונמאס וצורך לשנות. אציין כי הוא החבר הראשון שלי, מעולם לפניו לא יצאתי עם מישהו (הייתי דיי ביישנית) למרות שתמיד המון התחילו איתי ואף פעם לא נענתי. גם כשלא היינו ביחד לא יצאתי עם אף אחד (לא יודעת למה). לאורך כל התקופה הארוכה הזו, חברי היה ונשאר אדם מדהים, שמעניק המון, קשוב ואכפתי, ואין לי מילה רעה נגדו כלל. בתקופה האחרונה אני שוב מרגישה את הצורך בשינוי , אולי לנסות משהו אחר, לחוות קצת יותר. חשבתי שזה יקרה כבר לפני שנתיים, כשעברנו לגור יחד. והדחקתי את זה. ואז שוב חשבתי על זה ושוב הדחקתי. אני כבר לא חמה כמו פעם, חיי המין דעכו (אין לי כח ואני כבר לא מרגישה משיכה), חברי מאד משתדל ולא מבין מה הבעיה. לפעמים הוא אומר מה את כבר לא אוהבת אותי...? (איך הוא בכלל נשאר איתי?.? ואומר כי זה לנצח??) אני בבעיה ומתלבטת ופוחדת מאד. אני בת 25 כמעט, ולא נהנת מהחיים. אם אפרד ממנו שוב ארגיש שאני טועה כי הוא אחד ומיוחד במינו, ואני יודעת שלא אמצא ימיהו כמוהו. כולי ברגשות מעורבים ולא יודעת מה לעשות. אני מרגישה חזק מאד את הצורך בניסיון, שמאז ומעולם התחמקתי ממנו כי ראיתי את עצמי כמי ששייכת למישהו אחד. אשמח לקבל איזו עצה טובה, אני בבלבלות רציניות....