נסיעה לטיול בחול

דנה היקרה, את מעמידה לנו דילמה מאוד מעניינת. בן זוגך מרגיש צורך להיות לבד, עם עצמו, במשך חודש בארה"ב.
אני מוכרחה לומר שאני מבינה אותו. אדם מתחתן, מקים משפחה, "מוסד כלכלי", נושא בעול במשך 13 שנים, ומרגיש שהוא זקוק לחופשה מכל המחוייבות הזו. הוא תוחם את החופשה בזמן ובמקום, ומשתוקק לה - ממש הגשמת חלום ילדות.
את מאוד אוהבת אותו, ואני מציעה לך לפרגן לו את החופשה הזו בגדול. תפתיעי אותו. שחררי לו את כל החבל. אם את מסוגלת להתארגן עם 3 הילדים לבדך, ראי בכך גם חופשה לעצמך ממנו, ותבחני מה קורה לך בפני עצמך.
אם אני חושבת על התסריט ההפוך, בו את מתנגדת לחופשה שלו בצורה ישירה או סמוייה, הוא עדיין ירגיש את הצורך הזה ולא יבוא על סיפוקו, יתמלא גם רגשות אשם, עלול לקחת לעצמו חופש מסוג אחר, בסתר, והעניינים עלולים להסתבך.
אם את משחררת אותו תוך פרגון לצורך העז הזה שלו, הוא יהיה אסיר תודה לך ויעריך את הקשר ביניכם הרבה יותר מאשר התסריט ההפוך.
בכלל אני חושבת שלקחת חופשה מידי פעם מכל המחוייבות הזאת, אם זה רק ניתן, זה דבר נהדר ובריא.
אהבה זה - בין שאר הגדרותיה - לרצות לראות את בן זוגך מאושר.
לגבי חששותייך שזה יתפתח למשהו קבוע, אין לדעת. אני זוכרת שלפני 11 שנים בעלי החליט שהוא מתחיל לצאת לטרקים - טיולים רגליים מפרכים. כל פעם שהיה חוזר מטיול כזה הוא היה כל כך שזוף ומאושר ומחוייך ויפה, שמאוד שמחתי באושרו, וזה אפילו גרם לי להיות יותר מרוצה להיות לצידו...כי הוא היה מלא חוויות עד גדותיו. אני לא חושבת שכל דבר חייבים לעשות יחדיו וזה אפילו בריא ליחסים לתפוס מידי פעם קצת מרחק זה מזו, בתנאי שזה נעשה ממקום של פירגון ואהבה.