בעלי לא אוהב לבוא להוריי

שרון היקרה, איכשהו נראה לי שלא יעזור שכנוע ולחץ במצב הזה. קבלי את היחס שלו כמו שהוא, כי נסיון לשנות רק עלול להגביר את ההתנגדות שלו.
אני מציעה לך ליהנות מן הביקור כמה שרק אפשר ולסמוך על בעלך שימצא מה לעשות.
את לא אחראית עליו ואם לא תרגישי אחריות - או תרגישי אשמה שהוא לא נהנה ואפלו סובל מן הביקור - אולי דווקא אז תצא לאור אפשרות עבורו למצוא בכוחות עצמו איך להעסיק את עצמו.

שחררי את דאגתך ותסמכי עליו, תני לגישה הזאת צ'אנס וקחי את הזמן שלך. אם הוא מקטר אמרי לו שהביקור חשוב לך ושזכותו לקטר אם כך הוא מרגיש. בלי ציניות. (זה לא אומר שאת צריכה להרגיש אשמה אם הוא מקטר - אבל תני לו להתבטא)

בתור "ילד גדול" כפי שאני מאמינה שהוא - הוא ימצא מה לעשות עם עצמו ויחפש עניין. כל עוד את קשובה וחרדה מפני ה"אנטי" שלו - הוא מכוון לשם את האנרגיות שלו. ברגע שתפסיקי לקחת זאת על עצמך ולהרגיש לא נוח בגללו - את תשחררי אותו לחפש עניין באופן טבעי, בקצב שלו.

מעניין אותי לשמוע מה דעתך על ההצעה, ואיך זה מתקדם.

זו בהחלט דרך שנראית הגיונית, אנסה לנהוג לפיה בתקווה גדולה שאעמוד בכך. אני באמת מתייחסת לבעיה הזו יותר מידי, אולי אם לא אראה לו שאני מתרגשת מכך, הוא ירגע. תודה.

אם זה כל כך כואב לך שווה לברר איתו בנחת. אמרי לו שיש משהו חשוב שהיית רוצה לשוחח עליו ודברי איתו. סיפור עם הורים הוא מספיק חשוב כדי לברר אותו בצורה יסודית. לקטר לך זה לא פתרון ולא - אין לו זכות להעכיר את מצב רוחך בקיטורים. אמרי לו שחשוב לך לבקר את הורייך ושחשוב לך לעשות זאת יחד איתו, כי זה חלק מה"יחד" שלכם. כשיהיו לכם ילדים זה עלול להיות יותר קריטי. בעלך צריך להבין שחלק מהזוגיות זה להיענות לצרכייך, וקשר עםהורייך הוא אחד הצרכים החשובים. הוא גם צריך להבין שסופי שבוע כאלה שהוא מנחית עלייך זה כרסום ביחסך אליו. בדיוק כפי שאת מכבדת את הפגישות עם הוריו, כך גם הוא צריך לכבד את הפגישות עם הורייך. אם משעמם לו - שיביא ספר ויקרא.