דילמה

אני בתחילת שנות השלושים שלי. רווקה. עברו עד היום הרבה מים בנהר הדייטים שלי, כולל קשרים ארוכים יותר ופחות , בעייתיים יותר ופחות. כמו כן, קשר ארוך אחד בעייתי במיוחד שנגמר אחרי המון עליות ומורדות והיה מהול ברגש חזק (אני כבר לא אומרת אהבה כי אני כבר לא בטוחה שאני מבינה את פרוש המילה).
בכל אופן, כיום הכרתי בחור (בגיל דומה לשלי) שהחלטתי לתת לזה צ'אנס ולא לפסול למרות נתון של מראה חיצוני שבדרך כלל מעיב על המשיכה שלי לבן אדם ופחות "הטעם שלי". אחרי הפגישה הראשונה היססתי אם להמשיך לנסות (קורה לא מעט בבליינדייט) ובסוף החלטתי להמשיך לצאת איתו ולבדוק.
במשך מספר פגישות נוכחתי לגלות שהבחור- בוגר, תומך, קשוב, מעניק, גמיש, לא עצלן, רומנטי וכו' (התמונה הובנה..), אה, וכמובן גם מעוניין. עונה כמעט על כל "דרישותיי" ומשאלותיי מבן זוג, ואני מאמינה שגם של הרבה בחורות אחרות.. אבל..
כן תמיד יש אבל (או שלא תמיד ? לא ברור לי) , זה לא עונה לי לפחות בנתיים, על שאיפותיי בזוגיות. אחרי כמעט חודש אני לא מרגישה שאני נקשרת, מתאהבת או אפילו מתלהבת וזה פוגם מבחינתי גם בנושא המשיכה, שמלכתחילה כאמור היה בסימן שאלה.
כיף לי , טוב לי , מעניין לי איתו. וזהו. שום רגש שנראה באופק, שום פרפר קטן בבטן, או רצון הולך וגובר לראות אותו/ להיות איתו.
הלוואי וזה יבוא לי, כי יש כאן משהו עם פוטנציאל טוב.
ואם עד כה זה לא קרה, האם יש סיכוי? אני לא רוצה למשוך אותו.
והרי אין קשר רציני בלי משיכה ואהבה, לפחות לא אצלי.
מה עושים?
בתודה,
המתלבטת