דילמה רגשית

היי אורית,
שמעת על הביטוי "חולה אהבה"?
נדבקת במחלת ההתאהבות, וזה הרי מלווה בתופעות גופניות, כימיות, המוח מוצף אנדורפינים, אנזימים שמגבירים תחושות של עונג, מרגישים ב"היי", הבטן מגיבה בעצבנות - "פרפרים" - והוי כמה זה נעים...מידי פעם אנחנו נידבקים במחלה הזאת, בעיקר כאשר פוגשים אובייקט הולם, והמוח מתחיל לייצר פנטזיות נעימות, ויחד איתו קורות כל התופעות הכימיות הללו, ורובד הפנטזיות מחזק את רובד הכימייה, והתחושות הגופניות הנעימות מחזקות את זרם המחשבות...קצת כמו התמכרות.
הבעייה שהמחשבות על אהוב פוטנציאלי גורמות לנו לא רק לעונג, אלא לדאגה שמא ניסחף לבגידה, שמא המשפחה תתפרק, אנחנו משווים עם בן הזוג המוכר והבלתי מפתיע, וכמובן שמגיעים לרגשות אשמה.
אילו יכולנו להסיר את הרגשות השליליים המתלווים לתופעה, להבין שזה משהו שקורה לרוב האנשים, מספר פעמים בחיים, ולא לקחת זאת כל כך ברצינות...מה דעתך להתיידד עם התופעה, להבין שמידי פעם בחיים זה אמור לקרות, במיוחד כאשר נכנסים לשיגרה ידועה ואולי משעממת של נישואין, וההתאהבות תפקידה להוציא אותנו מן השיגרה הזאת ולגרום לנו להרגיש יותר בחיים.
למה שלא תיהני מן התופעות, עד שזה יחלוף מעצמו... כי זה חולף, בעיקר אם לא עושים כלום בפועל אלא רק נהנים מן הגל...תיפסי את הגל ותיהני מן הרכיבה עליו...