ההורים שלו...

ודד הי. אני מאוד מכירה את הבעיה הקשורה לסיגנון החיים תל אביבים.כתבתי בפורום לפניך-"בעלי חוצה קווים אדומים". בעלי תל אביבי-בוהמי...בעבר היו הרבה מסיבות,סמים קלים.אני אמנם גם תל אביבית,אבל רחוקה מכל זה.אנחנו 6שנים חיים יחד ולפני, 5שנים של מפגשים של כמה פעמים בשבוע (היתי גרושה +2).רק לאחרונה התחלתי להבין שציפיה לשינוי ,היא אשליה .בעלי לא מסתובב במסיבות,אבל צורך בחיים של "תל אביבי -בוהמי" קיים כל הזמן.איך זה מתפרץ אצלו? תביני ממה שכתבתי לדורית.לא רוצה להגיד שאין מקום לשינוי,אבל לדעתי אורך החיים לא משתנים ל180מעלות אחרי החתונה.

האמיני לי שאני יודעת... גם אני התגרשתי בעבר. מצד שני, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני מאוד חשובה לו, שומעת מכולם ורואה, ולא, לא מדובר בתסמונת האישה המוכה. האמת שקבענו תור לייעוץ, אצל מטפלת שלי וגם אצל מטפלת שלו, שלי מאוד חד משמעית בעניין, אני מאוד מרובעת בנושאים האלה. המטפלת שלו אמרה לו בעבר שלא יבטיח דברים שיהיה לו קשה לעמוד בהם. אגב, מה שעוד אמרתי לו, לא מתאים לי הפתעות אחרי החתונה, פתאום לחזור לאורח החיים המסיבתי, הרי אני רועדת מחתונה בשנית...עברו 3 שנים מאז הגירושים שלי וקיבלתי 4 הצעות... אמיתי, לא מסלפת. בכל אופן, שדיברתי על הפלה וביטול חתונה, הוא הזדעזע, אצלי אין חוכמות בנושאים האלה. נראה מה יגידו הפרופסיות, גם כאן וגם באופן פרטי. אני חייבת לציין שמדובר בבחור מדהים, משופע חברים, מצחיק, שנון, כריזמטי, "גבר גבר", ג'נטלמן ובאמת, היריעה קצרה מלהכיל. הוא בדיוק מה שרציתי פרט לשני הדברים האלה. לגבי ההורים שלו, מה דעתך? זה מציק לא פחות...

"אני חייבת לציין שמדובר בבחור מדהים, משופע חברים, מצחיק, שנון, כריזמטי, "גבר גבר", ג'נטלמן ובאמת, היריעה קצרה מלהכיל. הוא בדיוק מה שרציתי פרט לשני הדברים האלה." את יודעת אותם מילים בדיוק אמרתי לחברה שלי לפני החתונה.עוד הוספתי שסקס איתו לא מהאולם הזה.בגבהים כמו איתו ,לא היתי עם אף אחד אחר.אני אקשנית לא מבטרת על עקרנות...גם הוא לא... לגבי הורים שלו..תמיד ידעתי לעמיד אותם במקום שאין להם "בעלות " אלי.לא נתתי להם להיכנס יותר מדי לחיים שלי,גם לא ללחוץ אלי.דרך הגב,הורים שלי גם לא לוחצים אלי ולא מתערבים יותר מדי.ככה אני. מאכלת לך הצלחה מכל הלב!!! [סליחה על שגיות כתיב- המון שנים בארץ,למדתי,אבל בכל זאות,כניראה סוג של דיסלקציה.

אולי לא שמת לב, אלו נישואים שניים שלי. 3 שנים אף אחד לא עבר את המסננת שלי פרט לנוכחי וגם הוא מבין ויודע שאני לא מובן מאליו. לכן פעמיים כמעט פירקתי הכל - כולל דיון איתו על הפלה - כי אני לא רואה שום דבר מלבד עצמי, במובן הטוב של הביטוי. כמו כן, הוא זה שהציע ייעוץ, אני אמרתי בוא נפרק הכל... הוא לא מוכן לוותר ופה אני גאה בו, בניגוד לאמוציות שלי. אין מה לעשות, במיוחד עכשיו עם ההריון, אני חושבת מהבטן : )) אם הבנתי נכון, את חושבת שאני משלה את עצמי וכו'... אז לא, כלום לא נסתר מעיני ולכן הוא היחידי (!) שהגיע איתי עד הלום.

ורד יקרה, סליחה על העיכוב. את מציינת שני דברים - הלחץ של ההורים שלו ובעיית הסמים. מצד שני את מתארת אותו כגבר מיוחד ומקסים. את נשמעת לי כאדם שמאוד יודע מה הוא רוצה וסומך על עצמו, וזה נהדר בעיני! לאור עובדה זו - את בהחלט מסוגלת לתפוס מרחק מן הלחץ שהם לוחצים, ולפרש את הלחץ בכיוון החיובי שלו וזה בכיוון של דאגה לעתידך ולעתיד המשפחה (במקום לראות זאת כביקורת עליך). ככה זה הורים - הם רוצים את הטוב ביותר לצאצאיהם ורואים זאת כתפקידם להראות אתהדרך ולהתריע. הורים יהיו הורים, כל אחד והסגנון שלו. כבדי זאת כי את יכולה לעמוד בכך, כי את טיפוס חזק.
לגבי הסמים, אינני מכירה טוב את התחום הזה. השאלה הגדולה לדעתי היא עד כמה הוא שולט בכך, מה התדירות האמיתית, ומה גודל הנזק (אם בכלל). כי פעמיים בחודש זה לא כל כך הרבה. נכון שכאשר נכנסים להריון זאת הזדמנות לעשות בדק בית ולהתחיל בהרגלים יותר אחראים ובריאים ויש כאן מבחן לבגרות ולרצינות שלו. לו רק בגלל שהוא כזה מקסים - כן הייתי נותנת לו צ'אנס אבל מסתכלת עד כמה השינוי מגיע ממנו. זאת נקודה מאוד חשובה - שלא יעשה זאת רק בשבילך - אלא מתוך רצון לעשות שינוי באורח בחיים שלו עצמו לרגל השינויים הצפויים בחיים. תראי, רוב השינויים שאנחנו עושים בחיים הם תוצאה של משברים. זכרי שמשבר הוא הזדמנות לצמיחה. אם את רואה שהמשבר הנוכחי נפתר בדרך לא בריאה, כמו להתחמק, לטאטא בעיות מתחת לשטיח, להסתיר, להתרחק - אלה מדדים המראים לך שלא עברתם טוב את המשבר ונחוצה התערבות חיצונית כמו ייעוץ. אבל ישנם זוגות שממשבר למשבר מתחזקים ומגלים מה חשוב וחיוני לכל אחד ועושים את ההתאמות הנדרשות. אני מאחלת לכם שזה יהיה המצב.