נישואין מאוסים

היי, קודם כל לשאלתך הקונקרטית- לגבי הבן דוד. היא שאלה אם זה מפריע לך, ענית לה. והתשובה לא מצאה חן בעיניה. זה אכן החלטה של שניכם כי הבית והמערכת כולה של שניכם, ואם הדבר מפריע לך היא תאלץ לבלוע רוק או במקרה אחר לנסות לשכנע אותך, ולפעמים אפילו מתרככים עם גישה נכונה. אין ספק שלהשתלח ולהאשים זו לא הדרך, בטח שא לאיים ב'עונשים' (אם מישהו מהצד שלך יגיע וכו'). אבל, לדעתי, כל העיניין הזה הוא איזה סימפטום למשהו גדול שנקרא תקשורת. וזה באמת משהו ענק בתוך מערכת יחסים.. הייתי מציעה שתלכו להתייעץ מקצועית ולעבוד על דרך נכונה לתקשר ביניכם במהלך ריב או קונפליקט.. זה יכול לשנות את הכל. בשורה התחתונה- לא מתאים לך שידברו אליך בחוסר כבוד ובכזה זלזול, ואני בהחלט מבינה את הצעד של לקום וללכת. אבל, בכל זאת, אני מניחה שהתחתנתם מתוך רגש ואהבה, בכל זאת אתם יחד כרגע, ולפעמים כשחושבים כמה ימים אפשר להגיע אליה בהצעה של "בואי ננסה לשנות את המצב הזה שבכל פעם שיש ריב כזה אני נפגע, את נפגעת ויש נתק." אם היא בוכה כ"כ וכ"כ מצטערת, תן לה את הצ'אנס לנסות וללכת (איתך) לייעוץ זוגי קצר מועד, כמה פגישות, כדי לעבוד על התקשורת. תן לה הזדמנות להוכיח שהיא אכן רוצה לחזור בה ולהשנות- ותגיד לה את זה.. אני לא רוצה להיכנס לזה שכולנו לומדים דפוסי תקשורת מהבית בו אנו חיים, אבל אולי זה יתן לך חומר למחשבה- למה היא מתנהגת ככה, ושהמקור הוא הדבר המוכר והידוע שאנחנו מכירים מהבית. אתה כנראה גדלת על צורת תקשורת אחרת ולא על איומים כמו "אני מעדיף להיות גרוש".. זה באמת מעליב ופוגע לדבר ככה, אז נכון שההתנהגות פוגעת, אבל לפעמים קל לנו יותר ל"אכול" את ההתנהגות כשאנחנו יודעים מאיפה מגיעה, ואז הפיתרון מגיע עם יותר סבלנות כלפי הצד שצריך להשתנות. כמובן שגם אתה צריך לעבוד על עצמך לא לרדת לרמה הזאת אפילו אם היא התחילה. ז"א, אם אתה לא תומך בזה- אל תתמוך בזה עד הסוף. לדעתי עדיף להפסיק ריב באמצע וללכת לחדר אחר מאשר להמשיך ולגלגל כדור שלג של העלבות.. זה מעין "חינוך" שאיתי לא מדברים בצורה כזאת ואני לא אשתףפעולה עד שתרגעי. הבהר לה שההתנצלויות שלה הן מילים שלא יכולות להשפיע לאורך זמן. שאתה מעוניין במעשים, בקשר יציב ולא בקשר כזה שכשמגיע ריב אתה מוצא את עצמך מתוך תסכול אורז את עצמך ויוצא מבית. שאם היא רוצה באמת (אבל באמת) לשנות משהו ולגרום לקשר להיות חזק וטוב עבור שניכם, עליה ללמוד יחד איתך מול מישהו מקצועי איך מתקשרים באופן כזה שאפשר באמת לבנות משם משהו. לגדל משפחה על בסיס של השפלות וזלזול.. זה לבטח לא יביא לטוב. עבדו עכשיו על זה, כי באמת חבל לפרק משהו לפני שמנסים. בהצלחה רבה

שלום רב לך שיר, מודה מכל הלב על התגובה. מפרטת קצת לגבי "ירידות" שלו עלי. כן, זה קורה, כאשר יש אי הבנה או ריב ללא סיבה מוצדקת (כרגיל, משום שעד עכשיו לא רבנו פעם אחת בגלל סיבה "נורמלית", ששווה לריב), יצאו לו מילים פה ושם מעליבים ביותר, במיוחד משום שזה שקר, ובסופו של דבר זה מאוד מבלבל אותי, הרי בעוזן אחד הוא טוען שאוהב הכי הרבה בעולם ורוצה לפחות שלושה ילדים ובלה בלה בלה, ובעוזן שני "את פשוט דפוקה" "את עם פיגור שיכלי" וכד', לאחר שדברים נרגעיים אני מנסה לשבת ולדבר באופן מבוגר ורציני, ללא רגשות מיותרות (מבחינתו - בכי זה מיותר, מותר לבכות אך לא מסיבה כזאת) אז לשאלה האם הוא התכוון למילים שאמר הוא עונה שכן, בהקשר מסויים הוא התכוון ויכול לחזור על זה שוב. מיותר לציין שבמשך כל זמן שאנו מכירים והתנצל פעם אחת בלבד על כך, ממש בתחילת הקשר. בשורה התחתונה בפנים אני תופסת את עצמי במחשבה "מה אני עושה פה.." באו נגיד שלא נראה לי שאני רוצה שאבא של ילדים שלי יהיה איש שתופס אותי כדפוקה, אפילו אם זה בהקשר מסויים. אני לא מרשה לעצמי דברים כאלו. מה שהכי מדאיג אותי זה עובדה שכל פעם גבולות הולכים ומתרחבים. לא יודעת מה אני מרגישה. רייקות כזאת וחוסר עניין במשהוא. אני רגוע, אך מן סוג של אכזבה, אולי.