חיה בסרט...

אני מאוד מבינה את העלבון שלך. אבל הייתי שמחה אם תפרטי על שאר ההתנהגויות של בן זוגך. ז"א, אם את מזהה עוד דברים "בסגנון", זלזול, השפלה, "מקטין" אותך,, וכו'.. לפעמים מתוך ריבים יוצאות לנו מילים נוראיות, וכן, זה יכול להגיע ל"את פשוט דפוקה" ולא תמיד זה יעיד שאת חיה עם בן זוג מתעלל.. אבל זו נורה. בשורה התחתונה, את לא צריכה לסבול משפט כזה, הרי ברור שלא מתאים לך, מהודעתך, לספוג כאלה מילים. כשתרגעו מעט, שבי ודברי איתו ברצינות.. והסבירי לו מה מפריע לך ולמה. חשוב שתצייני מה את מרגישה כשזה קורה. בהחלט יהיו מקרים שבן הזוג כלל לא התכוון ועם מודעות ורצון ואהבה- הוא יכול לעבוד על עצמו. משום מה קיבלתי תחוש בהודעה שלך שאת לא סתם נעלבת, יש מעבר לדעתך? אם כן.. פרטי סיפור אישי קטן- פעם התווכחנו בצחוק, אני ובעלי (אז היינו חברים חודש), והוא אמר "יא זבל איזה רעה". הוא צחק.. אני לא. באותו רגע הכל נעצר מבחינתי והבהרתי לו חד וחלק, לי לא קוראים זבל. לא, גם לא בצחוק. כי אותי זה לא מצחיק. וזהו. הוא פשוט מכבד את זה, ומאז, כשיש ריב רציני או לא, וגם כשהוא מתרגז- זה לא מגיע לניבולי פה. היתה לו מעין שפה כזאת, ולימים שמתי לב שזה גם עם חברים שלו וידידות וכו', שככה הוא מדבר. הבהרתי לו שזה מעליב אותי, והעלתי לו למודעות את העיניין. הוא בהחלט עשה עבודה טובה. בהצלחה

היי, אני מגיבה לך כאן כי הבנתי שבטעות שירשרת את התגובה שלך להודעה אחרת. קודם כל, אני יוצאת מנקודת הנחה שאת אותה אליס שבקשר עם גבר גרוש פלוס שניים בן 45.. נכון? בכל אופן, אל תשכחי שאתם מגיעים מדור שונה ומעולמות שונים, מדפוסי התנהגות שונים שעכשיו מתחדדים לך יותר ויותר, לטוב ולרע, עם השנים ועם הזמן שאתם יחד. יש הבדלים בתפיסת האשה בבית, בגבולות וכו'. וכשההתאהבות שוכחת לאט מתבהרת התמונה ואז אנחנו רואים מי באמת נמצא מולנו. במצבים של ריב ומשבר, דווקא אז, יוצאים כל החלקים הפחות פוטוגניים של בן הזוג, זה ה-זמן לבחון אחד את השני והאם הכבוד והמסגרת המאוזנת של הקשר הטוב והיפה נשמרת גם במצבים של אימפולסיביות כמו ויכוחים או ריבים. ממה שאת מתארת, יוצא צד שמאוד לא מוצא חן בעינייך בעת משבר. את דפוקה לדעתו, עם פיגור שכלי והוא אף מוסיף ואומר שהתכוון לדברים. הוא לא מרבה להתנצל או להראות נכונות לחזור בו (ולכאן גם קשור הגיל שלו ומה שעבר- הוא מבוגר, מכיר מה שמכיר, יודע מה שיודע, ולא צעיר ודינמי שיכול להשתנות במהלך הקשר, אלא כבר חווה מערכת יחסים וככה הוא), כתבת "בפנים אני תופסת את עצמי במחשבה "מה אני עושה פה.." באו נגיד שלא נראה לי שאני רוצה שאבא של ילדים שלי יהיה איש שתופס אותי כדפוקה, אפילו אם זה בהקשר מסויים. אני לא מרשה לעצמי דברים כאלו. " .. ז"א, בפנים את כבר מודה שאת לא מבינה מה את עושה איתו, ושאת לא מוכנה לספוג יחס כזה. כמובן שגם ילדייך יתפסו את אבא כמזלזל באמא וזה כבר סיפור אחר. לא הייתי חושבת ע ל"ילדים" כמו שהייתי רוצה שתחשבי רק על עצמך- האם את מוכנה להמשיך ולספוג קשר כזה, אדם כזה, שכמה שהוא אוהב, הוא גם יודע להשפיל כשהוא במצב של ריב וקונפליקט, שזו הדרך שלו להתמודד במצבים כאלה. עכשיו, אם הוא היה צעיר (את בת 25?), הייתי אומרת לך שאפשר לשנות ולשפר, ללמד אותו את התקשורת וכו', כי זה קשר חדש של שניכם ואף אחד לא מגיע עם ניסיון עבר. אבל להרגשתי, משמדובר פה באדם די מבוגר שחווה מערכת יחסים, יש לו ילדים, התגרש מאשתו- ז"א, הוא את שלו עשה בחיים, הוא מעוניין בפרק ב', ואולי לפי הכללים שלו בלבד. ממה שאת כותבת לא נשמע שיש פה אדם מודע להתנהגותו או להשלכות שלה או ל-למה לא בסדר מה שהוא אמר, הרי יגיד זאת שוב ויתכוון לזה. את צריכה לחשוב טוב טוב עם עצמך האם את מסוגלת להכיל את זה, או לא. עכשיו, כשאת עוד לא אמא, כשאת עדיין צעירה, עכשיו, כשהכל (באמת הכל) לפנייך ויש לך הזדמנויות נוספות ורבות לפגוש מישהו שיעריך אותך, יראה בך כאדם חכם ואינטליגנטי ולא "מפגר" , או "דפוק" ושאר מחמאות.. אדם שבאמת יאהב אותך גם כשאתם רבים. זה אפשרי. לא חייבים להפוך את העור כשרבים, האהבה עדיין צריכה להישאר שם במצבי ריב. נשמע שאין לך מה להפסיד.. אבל זוהי החלטה שלך.. אמנם לא פשוט לזנוח קשר, אבל לצערי זה לא נשמע לי מצב שאפשרי לשנות אותו ב-180 מעלות. האפשרות השניה היא להישאר עם השאלה "מה אני עושה פה"..