מידע רפואי
פורומים
- קרינה סלולרית, סרטן
- אוסטאופורוזיס
- כושר גופני
- סוכרת נעורים, סוכרת ילדים
- רפואת מטיילים
- השאלת ציוד רפואי, ציוד שיקומי, ציוד אורטופדי
- פילאטיס
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- כבדי ראיה, מחלות רשתית, ראיה ירודה
- דלקת פרקים, ראומטולוגיה
- פדיקור
- רפואת כף הרגל - פודיאטריה
- הכנה ללידה, קורס הכנה ללידה
- אימון אישי, קואצ'ינג
- בנות, העצמה נשית
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
טובי פלד
פסיכולוג ילדים ונוער פסיכולוג מומחה בעל קליניקה פרטית. מטפל ומאבחן פעוטות, נוער ומבוגרים. עובד בבתי ספר ובארגונים ציבוריים.ד"ר אליהו סמואל
פסיכותרפיסט ילדים ונוער פסיכותרפיה, פסיכואנליטיקאי. למד רפואה באונ` ת"א, התמחה ברפואת ילדים ובפסיכיאטריה של הילד והמתבגר. עבד כרופא פסיכיאטר בכיר ברמת חן ובהמשך שימש כמנהל יחידה בגיל הרך. הקים גן לילדים אוטיסטים. מנהל שירות פסיכיאטרי של הילד והמתבגר בב"ח ולפסון. יועץ מערכת החינוך באזור המרכז. עוסק בפרקטיקה פרטית בתחום הפסיכותרפיה בתל אביב בכל הגילאים.
מנהל הפורום

- זוגיות מתסכלתכוכב10/04/2009
אני אשתדל לתמצת .אני בת 30 בקרוב ואני נשואה כבר 11 שנה ויש לנו שני ילדים. בעלי הוא נרקומן לשעבר, כשהכרנו הוא לא היה משתמש וכמובן שלא היה לי מושג במה מדובר. היינו חברים וממש לפני שנכנסתי להריון נפרדנו והיה מקרה שבו היינו יחד ואז נכנסתי להריון והתחתנו. הפכתי להיות אמא צעירה וחסרת ניסיון וגיליתי שהאדם שאיתו התחתנתי פוחד מאחריות בצורה בלתי רגילה, אין לו מושג, מולי עמד ילד ופשוט לא היה לי מושג איך להתמודד איתו. לאחר שהיו לנו כבר שני ילדים בעלי נפל שוב לסמים ואז למדתי מהו נרקומן עם כל ההשלכות בנושא, נעדר מהבית, חיים ללא אוכל במקרר ועוד... כמובן ששנאתי אותו כל כך, אך גם לא רציתי לוותר על המושג שנקרא משפחה. ניסיתי וניסיתי אך זה לא עזר ופתחתי בהליכי גירושין. הילדים שלנו ספגו המון גם מעצם היותי אם צעירה וחסרת ניסיון הטרודה בבעיות החיים שלי וגם מחוסר של אבא בבית. ראוי לציין שבכל הזמנים האלו מעולם לא היה לנו בית, תמיד התנדנדנו מבית לבית, וחיינו אצל ההורים שלו, אח"כ חייתי אצל ההורים שלי.....עד שהוא שוב התנקה מסמים. בינתיים לילד הגדול ישנן בעיות רגשיות שאני מנסה לטפל בהם, בעלי משוקם ואנו מנהלים חיים "נורמלים" כ 4 שנים.אבל אני מאוד מתוסכלת ממנו ואני מניחה שבעקבות התחושות שלי גם הוא מתוסכל ממני. אני מרגישה שהוא תמיד מאכזב אותי, ששום דבר שהוא עושה הוא לא נכון, אנחנו רבים המון, המון. והילדים שומעים, אפילו שאני ממש מבקשת ממנו שזה לא יהיה לידם, הוא גם מאוד שמן מה שמקשה על המשיכה שלי אליו, וכל דבר ממש גורם לנו לריב לפעמים אפילו שהכל בסדר כשהוא רוצה להתקרב אליי אני מרגישה שאני ממש טעונה ולא מסוגלת. אני מבולבלת נורא, אני חושבת על גירושין המון ומנסה לשכנע את עצמי שאולי זה עוד יצליח בשביל הילדים שלי ,שכבר חוו המון. אבל כל פעם מחדש הוא עושה משהו שגורם לי לתת לעצמי סטירת לחי על ולחוש איזו טעות איומה זאת היתה להתחתן איתו?(אע"פ שיש לי ילדים מקסימים שאני מאוד מאוד אוהבת), מה עושים? אני יודעת שאפשר ללכת ליעוץ אבל הוא לא משתף פעולה(הוא אינו מאמין בדברים כאלו) אשמח לקבל חוות דעתך ועצה שימושית, תודה!
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר כדאי ללכת בעצמך לייעוץ כדי לעזור
דורית כהן13/04/2009כוכב היקרה, ראשית את יכולה להעריך את העובדה שהוא כבר משוקם 4 שנים, ואתם מנהלים "חיים נורמליים" יחסית. הבעייה היא שאת לא יכולה להרשות לעצמך לשכוח את האכזבות שלך ממנו בעבר, ואז כל מעידה קטנה שלו מופיעה אצלך בגדול ומדליקה אצלך נורת אזהרה של: אני לא יכולה לסמוך עליו...שוב הוא מפשל...וכו'. אם חשוב לך לשמור על מסגרת המשפחה - אולי יעזור אם את תפני בעצמך לייעוץ או טיפול נפשי, על מנת לשנות משהו בגישה שלך. כי אני מודאגת מכך שכאשר את משדרת לו את האכזבות שלך ממנו - זה מפריע לו לבנות את עצמו מחדש, לשפר את הדימוי העצמי שלו, כאשר האדם הכי חשוב לו בחיים מאוכזב ממנו. זה כלל לא פשוט עם היסטוריה כזאת. חשוב לתת לו המון חיזוקים והערכה על כל הישג קטן, ולהמעיט בביקורת. את יכולה לאמץ את הגישה הזאת בעזרת ייעוץ.
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירהזוגיות מתסכלת
כוכב13/04/2009קודם כל תודה על תשובתך. אכן את צודקת הוא כמו ילד קטן שכל הזמן זקוק לעידודים וכניראה שזאת הבעיה כי גם אני זקוקה לעידוד שאף פעם לא מגיע ממנו. להיפך, לפעמים אני מרגישה שלא משנה מה אני אעשה הוא לעולם לא יעריך אותי. ואני מוצאת את עצמי כל הזמן ממורמרת. אני חשה שבמערכת הזאת הנטל הכבד הוא אצלי ולעומת זאת התפקיד שלו הוא לדרוש ולהתלונן. איך אני בכלל אמורה מהמקום הזה לעודד אותו? לפעמים אני מרגישה שאין לי מקום להכיל אותו בכלל, שאני כל כך לבד במעמסה של הבית והילדים. אני מניחה שאת מייעצת לי ללכת לייעוץ כי זה הדבר הנכון, קצת מבלבל אותי... גם אני מרגישה שאני רוצה שיתמכו בי, רוצה לחוש הגנה ואני מרגישה בדיוק הפוך.
* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
ערוץ הבריאות
.jpg)
האם אתם עצבניים?
.jpg)
.jpg)
.jpg)



.jpg)
.jpg)

