בגידה והליך סליחה לא פשוט

עצם העובדה שבעלך לא מוכן להתחייב לא לבגוד בך אומרת שהוא יעשה זאת שוב. האם את מוכנה לקבל זאת? כל עוד אין לכם ילדים בתמונה (אני מקווה בשבילך) תברחי כל עוד נפשך בך. כיצד הוא יכול להשוות בין בגידה לתאונה , הוא בוגד בראש צלול בעוד בתאונה לא ניתן לשלוט!!!
זאת גם לא היתה מעידה חד פעמית- מאחר והוא שכב עם אחרת מספר פעמים. האם את חושבת שתוכלי לסמוך עליו שוב? - לפי דעתי גם לא בעוד מליון שנה. כל פעם שיאחר מהעבודה, יצא עם חברים, או סתם יהיה לא זמין בפלאפון -את תאכלי סרטים ותדמייני שהוא עם אחרת.
נראה לי שהוא לא מבין את עומק הכאב שהוא גרם לך , ועצם היותך מוכנה לסלוח - כנראה זה מה שמגיע לך...

מבולבלת יקרה, מה שקרה לכם הוא זעזוע עמוק לזוגיות, ומעורר מחשבה רבה לגבי ההמשך. אבל יש גם צד חיובי לכל מה שקרה:
מסתבר שבן זוגך מצד אחד מאוד שקוף ומשתף אותך ואינו מסתיר ממך דברים כמו הרבה גברים אחרים - וזו נקודה רצינית לטובתו, ומצד שני, הוא נאמן קודם כל לעצמו וגבולותיו פרוצים במידה מסויימת.
אני כותבת "במידה מסויימת" מכיוון שלאחר שהוא התנסה ביחסים עם האחרת, הוא ראה שני דברים - האחד, שזה לא זה ולא משתווה ליחסים איתך, והשני - שזה מאוד פוגע בך וביחסים איתך.
אני מאמינה שבפעם הבאה שיעמוד בפני פיתוי שכזה, (ויש להניח שיהיו כל הזמן פיתויים) - ייכנסו לתוך מערכת השיקולים שלו גם שני הדברים הנ"ל שציינתי, ואולי זה יהפוך להיות "החיסון" מפני אירוע נוסף מסוג זה.
זוגיות נבנית ויכולה להעמיק דווקא ממשברים מסוג זה.
עד שלא פוגעים עמוקות בבן הזוג - אינך יודע באמת מה פוגע בו.
כאשר האהבה היא חזקה, בדרך כלל אתה תימנע מלעשות דברים שאתה יודע באופן ברור שיפגעו בבן הזוג.
אבל, מבולבלת, אם תגובתך תהיה קשה, כועסת, מאיימת, עלולים לקרות שני דברים: הוא יפסיק לשתף אותך בדברים לגביהם הוא יחשוש מתגובתך, והוא ירגיש רצון עז לקחת לעצמו חופש מן השליטה שלך, להרגיש שהוא עצמאי ואוטונומי. אני חושבת שרק אם תשחררי לו ותסמכי עליו ועל אהבתו, ותשאירי לו להחליט - רק אז הוא יפתח את הגבולות שלו באופן עצמאי, לא ע"י כך שאת תשימי עליו את הגבולות שלך. אבל, אני מזהירה אותך מראש, אהבה זה כואב מאוד לפעמים, אבל זה גם מאוד כיף...
אני דוקא מתרשמת שהיחסים שלכם פתוחים ובוגרים ואוהבים, וכלל לא הייתי ממהרת לפרק אותם!
אשמח לקבל ממך תגובה.

עולה בי כעס כבר כמה ימים והיום זה התפוצץ.
הכאב כל כך חזק , העובדה שהוא היה שם עם הלב והקשיב לעצמו ולא רק עם המשיכה מקשה על העניין. זה מאוד לא פשוט עבורי.

אני משתדלת. אבל לא תמיד יוצא.
היום דברתי על זה, האמת שאני כבר כמה ימים בחולשה ואז העלתי את זה בפניו והוא הקשיב אבל כשאמרתי שהאמון שלי התנפץ וקשה לי לחבר ולהאמין לו שזה שוב לא יקרה בנסיעה הבאה..הוא התפרץ עלי.
הוא אמר שכבר אמר לי מליון פעם שזה לא מה שהוא רוצה שיקרה, ולומדים מטעויות והנה אנחנו גדלים( מה שנכון) אבל להבין שדווקא מזה גדלים...זה לא פשוט. לתת שוב אמון שעוד חודש הוא צריך אולי שוב לטוס לחודש...לא פשוט בכלל .

הוא אומר שבקצב הזה , אני מטריפה אותו ואני צריכה להבין שהוא זיין מישהי וזה מה שיהיה ומה שיש כעת זה שהוא פה איתי. ואני לא רואה את זה כל כך שחור לבן. נכון שזה מה שהיה ואין לי אפשרות אחרת אלא לקבל את זה , אבל האמון כל כך נשבר שקשה לי מאוד לחבר אותו שוב.
אז אני מנסה . לאט. ויש ימים ככה, ויש ימים ככה. ולפני שבוע אמרתי לו כמה אני מאוהבת בו והנה השבוע אני כולי בכעס וחלשה ולא מוצאת בי שקט.
והמצב הזה מטריף את שנינו. אני חייבת שקט. חייבת להאמין בו שוב והבנתי שאין נוסחת קסמים לזה ולכן זה מקשה יותר. כי הזמן הוא הקסם. והוא עושה את שלו. אבל בנתיים אני בחרדות. לעולם לא הייתי בחרדות פני כן...יש פחדים חדשים. יש אמון שמתנדנד בין האמון המלא ולבין חוסר ופחד.

טעויות אני לא רוצה לעשות ( למרות שזה שאני כל הזמן מעלה לו את זה זה בוודאי לא יעיל). הוא לא חושב על זה בכלל , מלבד הפעמים שאני מעלה.
איך אני יכולה לעשות עם עצמי עבודה ולשחרר את עצמי מתוך הבלבול והמועקה הזו?

אני ראלית. אני יודעת כמה לא פשוט לקבל אהבה כל כך גדולה כמו שיש לנו. אני מודעת לכך שהוא הרבה יותר אמיתי ממני. אני גם קצת "ילדה טובה" יותר ממנו. זה גם מאזן ביננו.
לכן אני פה. לא הולכת. אבל זה מרגיש שאני נלחמת. לא בו. בי. נלחמת בי להחזיר אמון שלי בו וזה כולל בתוכו הרבה קשיים שלי. זה מעלה מקומות שאני לא יכולה להשאר איתם לבד ואז משתפת אותו ושואלת את אותן השאלות שוב ושוב והכל רק בכדי לשמוע שוב את אותן התשובות של - אני פה.
זה ממש מכביד עליו. איך אני יכולה לעשות זאת מבלי לערב אותו כל כך?
הרי זו בחירה שלי בסופו של דבר כן להיות. כן לסלוח. כן לכאוב את הכאב.

הי יקירה.

לצערי אין לי פתרונות (גם לא חצי), ורק רציתי לכתוב לך שאני מחבקת אותך מרחוק. אני במצב כזה הייתי מגיבה בדיוק אותו דבר וגם לא הייתי מאוד מתלהבת מהתפרצויות או התנפלות עליי. הפוך, הייתי מצפה לחיזור ולנסיונות אמיתיים להחיות משהו חזרה.

אין לי מילים. זה מצב קשה מאוד, וגם אני, כמוך, מאוד מתקשה בלהחזיר אמון כשפוגעים בי. בעיקר כשיודעים מראש שזה יכול לפגוע.

יש נשים שהיו הופכות את המערכת לפתוחה והן היו גם "כולה מזיינות"מהצד ומרגישות נקמה מתוקה.

ויש שלא יוכלו.

אני לא יודעת. רק רוצה לכתוב לך כאן כמה אני מבינה ותומכת בך מרחוק.. אני גם סומכת עלייך ועל תחושות הבטן שלך שתתמודדי עם הדברים בצורה הכי טובה לך, והכי מפוקחת.

יכול להיות שהבעיה המרכזית שלך היא ההתנכרות שלו מהכאב ומהתסכול שלך. אם הבנתי נכון את מסוגלת להבין את הצד שלו בבגידה ואפילו יש לך מידה של אמפתיה כלפיו. מצד שני הוא לא מוכן להשתתף בכאב ובתסכול שלך ומתעקש שהרגשות שלך אינם "בסדר". גם אם לדעתו הרגשות שלך אינם "מוצדקים" עליו לגלות אמפתיה ועלייך להרגיש שהוא יכול להיות שם איתך. אם תובילי אותו לגלות אמפתיה כלפייך החרדה שלך תפחת.

נורא נחמד שהוא אוהב אותך. נורא נחמד גם שהוא משתף אותך וכן כל כך.
נורא לא נחמד שהוא עושה רציונאליזציה לבגידה שלו ומעז להשוות את זה לתאונה.
אנחנו בני אדם. לא שלט של טלוויזיה שרק מגיב ללחיצות על כפתורים.
אם הוא היה אומר שעשה טעות ושלעולם לא יחזור עליה - ניחא. אפשר להתגבר ואפילו לצמוח מזה וללמוד. אם הוא כבר מכין לעצמו פתח מילוט לבגידה הבאה בדמות "אני לא יכול לדעת אם אעשה זאת שוב" - מה את צריכה את המיטה החולה הזו?

ואני אגיד שוב - על בגידה ניתן להתגבר. על זה שאת לא מספיק חשובה לו כדי שהוא ימנע מלפגוע בך - איך אפשר?
יש המון גברים מקסימים, נאמנים, שרק רוצים קשר, אהבה חום ויציבות. למה להסתפק באלה שמחפשים כל הזמן עניינים מהצד? ומה יקרה כשתהיו מבוגרים יותר? מה יקרה כשלא תהיי אטרקטיבית כמו היום ויתלבשו עליו כל מיני בחורות צעירות יותר? איך תוכלי אי פעם לסמוך עליו כשהוא לא סומך על עצמו?

אני מבינה את כאבך. אכן, אהבה זה כואב לפעמים. ויש כאבים שגדלים מהם. אך גם יש כאבים שאין בהם תוחלת. המחיר שתשלמי לדעתי על עזיבת הקשר הזה יהיה כאב לב גדול, תקופת משבר ואחר כך מציאת קשר אחר, יתכן וטוב יותר. המחיר שתשלמי על הישארות בקשר יהיה חוסר אמון, חשש תמידי ושחיקה גדולה.

מאחלת לך רק טוב, שהתקופה הרעה הזו תגמר כמה שיותר מהר ובעקבותיה יבוא אושר גדול.