הרגשת חוסר סיפוק

ברצוני להוסיף ששוחחתי עם בעלי על כך. אולם מבחינתו אין שוב בעיה בינינו. הוא מאושר, טוב לו והכל מצויין.
מבחינתו אני האישה הכי יפה ומדהימה והכל מתנהל בינינו למופת. הוא טוען שזאת קריזה חולפת והוא לא דואג בכלל. סיפרתי לו גם על אותו גבר, כמובן שלא ציינתי בפניו שיש לי רגשות כלפיו אלא רק באופן כללי. הוא אינו מקנא וטוען שהוא סומך עליי במאה אחוזים.

מה שאת עוברת קשה מאוד לדעתי ואני הייתי מעדיפה להתעלם מהשכן כי פשוט זה יקרה ביניכם אם תמשיכי לחשוב עליו......ואז החיים שלך ישתנו מקצה לקצה ואת תתחרטי על כך עם כאב נוראי.....

היי שירן (דנה?)
בתגובה למכתבך (אכן פספסתי אותו בתאריך ההוא, צר לי על כך) חשבתי שנכון יהיה להדביק כאן תשובה קודמת שלי המדברת על הצורך שלנו בריגוש ובהתאהבות:

שמעת על הביטוי "חולה אהבה"?
נדבקת במחלת ההתאהבות, וזה הרי מלווה בתופעות גופניות, כימיות, המוח מוצף אנדורפינים, אנזימים שמגבירים תחושות של עונג, מרגישים ב"היי", הבטן מגיבה בעצבנות - "פרפרים" - והוי כמה זה נעים...מידי פעם אנחנו נידבקים במחלה הזאת, בעיקר כאשר פוגשים אובייקט הולם, והמוח מתחיל לייצר פנטזיות נעימות, ויחד איתו קורות כל התופעות הכימיות הללו, ורובד הפנטזיות מחזק את רובד הכימייה, והתחושות הגופניות הנעימות מחזקות את זרם המחשבות...קצת כמו התמכרות.
הבעייה שהמחשבות על אהוב פוטנציאלי גורמות לנו לא רק לעונג, אלא לדאגה שמא ניסחף לבגידה, שמא המשפחה תתפרק, אנחנו משווים עם בן הזוג המוכר והבלתי מפתיע, וכמובן שמגיעים לרגשות אשמה.
אילו יכולנו להסיר את הרגשות השליליים המתלווים לתופעה, להבין שזה משהו שקורה לרוב האנשים, מספר פעמים בחיים, ולא לקחת זאת כל כך ברצינות...מה דעתך להתיידד עם התופעה, להבין שמידי פעם בחיים זה אמור לקרות, במיוחד כאשר נכנסים לשיגרה ידועה ואולי משעממת של נישואין, וההתאהבות תפקידה להוציא אותנו מן השיגרה הזאת ולגרום לנו להרגיש יותר בחיים.
למה שלא תיהני מן התופעות, עד שזה יחלוף מעצמו... כי זה חולף, בעיקר אם לא עושים כלום בפועל אלא רק נהנים מן הגל...תיפסי את הגל ותיהני מן הרכיבה עליו...