ארוס אולי לשעבר

שלום,

יש לי חבר קרוב לארבע שנים. אני חייבת להודות שהשנים האלה לא עברו בצורה חלקה ונפרדנו כמה פענים טובות בזמן הקשר שלנו. הסיבה העיקרית הייתה ההורים שלי שעשו לו את המוות. הם קראו לו בשמות בפנים ואמרו לו (כשהיינו ביחד חצי שנה) שאני עוד צריכה להכיר עוד אנשים כשעלה הדיבור על חתונה. הוא לומד סיעוד ואמא שלי אף שאלה אותו אם הוא ינגב תחתים כל החיים. כל זה הגיע למצב הכי קיצוני שנה שעברה קצת אחרי המלחמה. הוא ואמא שלי דיברו על כך שנעבור לגור ביחד והיא התנגדה ואמרה שהוא משחק בי כבובת חוטים. אני אמרתי לא נכון, אך לא הרגשתי שאני יכולה להתערב יותר מזה בוויכוח (בכל זאת זה בין שני אנשים שאני מאוד אוהבת). אחרי הוויכוח הזה הוא עזב את ביתי ורצה שנפרד. אני גם עזבתי את הבית וחזרתי מאוד מאוחר לאחר שהדאגתי מאוד את כולם. אחר כך עזבתי את הבית ועברתי אליו יומיים וחצי ואף ישנתי אצל בת דודה שלי לילה אחד. התחלתי טיפול פסיכולוגי וישבתי איתם ודיברנו ובכינו. בסוף איכשהו זה הסתדר (אף שהוריי אף פעם לא התנצלו בפניו). הוא בא אליי אבל כל מילה שהם אומרים הוא חושב שזה נגדו ולוקח את זה בצורה הכי קשה. הוריי, מבחינתם, שינו את היחס שלהם כלפיו ומשתדלים לתת לו הרגשה טובה בבית. הוריי שונים מהוריו, אנחנו משפחה יותר "קרה" מהם וקשה לו להבין את זה שזה אופי שונה. הוא מצפה מהם דברים שהם לא ממש יודעים לתת ומפרש את זה כחוסר חיבה כלפיו. במרץ השנה הוא הציע לי נישואים ועל אף החשש מלספר להוריי, הם קיבלו את זה בשמחה ומאז רק מעודדים שנתכונן אליה. אתמול אחייניות שלו באו אליו ואני ירדתי למטה מהחדר שלו ובמקום להתנפל עליהן בנשיקות וחיבוקים- פשוט קפאתי. עמדתי ולא ידעתי איך לצאת מהקיפאון הזה. חבר שלי מאוד כעס על זה. ניסיתי להסביר לו שקשה לי מאוד ושזו אני (למרות שמאוד השתפרתי ואני משתדלת באמת להיות הכי חמה איתן שאפשר). לפני שירדנו מחדרו גם ביקשתי שיחכה לי כי זה נותן לי יותר אומץ והרגשה יותר בטוחה שאני יכולה לגשת אליהן. חשוב לי לציין שהקפאון נבע בעיקר מכך שאחותו (אימן) ואמו עמדו שם- דבר שקצת גרם לי להרגיש מודעת לעצמי יותר מדי. עלינו חזרה והוא מאוד התרגז עליי. לאחר זאת, עשיתי עוד מאמץ לצאת מזה, וירדתי וניסיתי להיות עם כולם אך זה עוד פעם לא הצליח, כי הוא הוציא אותי החוצה ואמר שזה לא בסדר שאני עומדת כמו "בול עץ". זה גרר הרבה בכי מצדי והרבה כעס משני הצדדים. בסופו של דבר הלכתי. ואז חזרתי וניסינו לנהל שיחות אך הוא היה עצבני מדי ואמר שאינו יכול להבין אותי בתחום הזה. הוא רצה להפרד ממני (גם בגלל שאנחנו רבים הרבה בזמן האחרון, אך חשוב לציין שאנחנו סטודנטים ועכשיו בתקופת מבחנים) ועשיתי לו סצנות ברחוב. ברחתי ממנו ובכיתי ואני מודעת לזה שלא נהגתי כמו שצריך. בסוף אמו התערבה ונכנסנו הביתה וניגשתי לאחייניות שלו וישבתי איתן ושיחקתי איתן. מבחינתו כבר הרסתי את היום שלו. עלינו בסוף לחדר וקיימנו שיחה, אך הייתה לי מיגרנה והייתי חייבת לישון.