הרס וחורבן

שלום, אני וארוס שלישנינו בני24 אנחנו שנה וחצי ביחד ואחרי חודש הכירות עברנו לגור ביחד עקב המרחק- כל אחד גר בקצה אחר של הארץ. אז עברתי לגור באזור שלו.
בהתחלה היה מקסים אנחנו גרים בערבה שהיא מדהימה ביופייה אבל אני רגילה למקום יותר מאוכלס ועם יותר אפשרויות בילויי.. לא הצלחתי ממש להתחבר פה לאנשים וליצור לעצמי חיי חברה וגם אני " הילדה הקטנה של אבא" ומאד קשה לי להיות רחוקה מהמשפחה שלי והחברים שלי.
זה יצר אצלי המון תסכול אבל כל עוד היחסים בנינו היו טובים אז לא יחסתי לזה הרבה והיתי בטוחה שכשאני יתרגל לאנשים ולמרחק הכל יפטר! מה שלא קרה, התחילו המון ריבים כי הוא התחיל לעבוד המון ואני עובדת בגן ילדים עד אחת בצהריים והוא עד שמונה בערב אני לא רואה אותו וכל המטלות בית נופלות עליי וקשה לי עם זה הדבר היחיד שהוא עושה זה לזרוק את הזבל...וזה בגלל שאני פשוט לא מוכנה! ועוד הוא מתלונן על זה! הוא בא מבית שאמא שלו ממש המשרתת של כולם ומגישה להם אוכל וקפה ובערך כל מה שירצו וגם סבתא שלו ככה... מרוקאים פרימיטיבים מאוד! והוא בהתחלה לא היה ככה הוא עשה יותר ממני ולאט לאט זה נפסק! כל פעם שאני אומרת משהו על זה הוא תוקף אותי ואומר לי שאני כל היום בבית והוא עובד ומפרנס אז לא ניראה לו שהוא צריך לעשות משהו! ולי נמאס להרגיש משרתת וכל היום לדאוג להכל וללכת להרים אחריו ולנקות אחריו כי לא אכפת לו עם הבית יהיה מסודר או מבולגן! אני גדלתי בבית שכולם עושים הכל וכמה שהם יכולים בשביל לעזור ולהקל על השני....
נפרדנו ב4 חודשים האחרונים כמה פעמים וכל פעם שחזרנו אמרנו שנשתדל..אבל אחרי שבוע זה נפסק וחזר לאיך שהיה!
אנחנו עוד חודש בערך עוברים לאזור שלי אחרי שנפרדנו וכבר באתי להעביר את הדברים הוא אמר לי שהוא מבין שלא טוב לי פה ואולי בצפון יהיה לי יותר טוב ונוכל להחזיר את היחסים למסלולם...
אנחנו עדיין רבים ואני מרגישה פה לכודה!
אני שנה הבאה מתחילה לימודים ואני פשוט לא יהיה מסוגלת לכל המירמור הנובע מכל הריבים האלה!


אני חייבת לציין שיש אהבה רבה ביננו אבל התקשורת פגומה מאד! הרבה פעמים העלתי את נושא היעוץ אבל הוא לא מוכן לשמוע על זה כי הוא לא מאמין שאדם שלא מכיר אותנו יכול לעזור!

בנוסף יש אתה העניין של החוסר פרגון ורומנטיקה אצלו זו מילה גסה שלא עולה על הדעת!
הוא לא אוהב את חלק מהחברים שלי ולא מוכן שהם יבוא לבקר אותנו... אוו לצאת איתם בקיצור לא ברדיוס של 100 מ ממנו.

אני האהבה הגדולה שלו החברה הרצינית היחידה שהיתה לו, ואני רואה שהוא מנסה אבל זה כבר לא מספיק לי הנסינות הקטנים האלה ואני מתאכזבת ממנו כל הזמן על דברים שהוא לא עושה או עושה אבל לא מספיק טוב בשבילי!


אני חייבת עצה טובה אני ממש בצומת דרכים ואני לא יודעת מה לעשות... ואני לא יודעת איך אני יכולה לקבל בו את הדברים שאני לא מקבלת ולא לנסות לשנות אותו לאיך שאני רוצה שהוא יהיה ??!!

תודה על העזרה!