מבולבלת- אשמח לתשובה מהירה!

שלום רב,
אני ובן זוגי חברים כשלוש שנים כשמתוכן גרים כשנה יחד. כבר הרבה זמן שאיני יודעת האם הקשר הזה מתאים והולך באמת לכיוון נישואים והקמת משפחה. אני מסורתית (באה מבית דתי) והוא חילוני ולעיתים נוצרים קשיים בשל כך. לדוגמא כשאנו נוסעים לשבת לאחד ההורים אז זה תמיד "ברגע האחרון" וזה גורם תמיד לאותו וויכוח כי אני רוצה להגיע לפני השבת (חצי שעה קודם לפחות, מה שלא קורה) ולו זה לא כזה חשוב וניראה שהוא לא מתאמץ בשבילי בזה ולכן נוצרים כל פעם ריבים עד כדי אי נוחות במהלך הנסיעה וארוחת שבת עצמה.. אני משתדלת לא לחפות עליו שום דבר דתי או להאמין במה שאני כן (אין לי בעיה שידליק מחשב ומוצרי חשמל חוץ ממוזיקה וטלויזיה שמפריעים לי כי הם בפרהסיה), והוא מצידו תמיד הסכים, בעיקר בתחילת הקשר, שיכבד אותי ויקיים ארוחת שבת או לא ידליק טלויזיה (מה שגם ככה לא מענייניו) וכד'. נוסף על כך, אני מרגישה שהקשר לא מתחזק וניבנה ושום דבר לא קורה.. בן זוגי איש עבודה מסור מאוד וכשהוא חוזר מהעבודה בשעות מאוחרות (לא לפני 20:00 בערב) אין כמעט בינינו תקשורת. הוא ישר פונה לעניניו ונדבק למחשב ואני אוהבת לצפות בטלויזיה ולנוח בסלון. ניסינו בעבר לעשות ארוחות ערב משותפות וזה עובד לעיתים רחוקות כי אני מגיעה הביתה קודם וכבר רעבה. ואם כבר זה קורה, אז כל אחד אוכל לבד מול המחשב/הטלויזיה או שיושבים בפינת אוכל אבל הארוחה עוברת מהר ולא ממש מדברים. עניין נוסף הוא שבן זוגי לא מסודר ועניין הניקיונות בבית לא ממש מדאיג אותו ויזום דרכו. תמיד אני אומרת מה יש לנקות ושננקה יחד ביום קבוע בשבוע אך הוא אומר שלא תמיד זה מתאים לו ושאני יותר מידי מודדת לו מה הוא עושה ורק מבקרת אותו ובסופו של דבר אם זה כ"כ חשוב לי לנקות כל דבר קטן אז שאני אעשה זאת. מפריע לי שהוא לא מנקה אחריו ושכל הזמן אני צריכה לנדנד לו ולהרגיש נג'סית.. ניסיתי גם את השיטה של לא לעשות מה שהוא צריך בניקיונות אך זה צובר לכלוך רב של הרבה זמן ואני לא רוצה בית כזה וחשוב לי ניקיון וסדר מינמלי. רק לאחר שאני עושה לו פרצופים וכועסת עליו אז הוא מנקה וגם אז- ברגע האחרון או מאוחר בלילה, ולא קודם כשאני מדברת איתו על זה וקובעת איתו כי יש לנו נסיעה או משהו אחר. תמיד חשבתי שחשוב יותר להסתכל עם האדם שמולי, ויש לבן זוגי באמת הרבה ערכים טובים והוא נערץ מאוד בקרב משפחתי וחבריי אך לפעמים אני חושבת שאולי היה יותר קל עם אדם יותר דומה לי, גם מבחינה השקפת עולם (אמונה דתית יותר) וגם מבחינת תחומי התעניינות ויותר התלהבות בקשר ולא ששנינו נהיה פסיבים. אני חושבת הלאה לעתיד משפחה ואני מפחדת שלא תהיה יציבות מבחינת השקפת עולם בפאן המעשי יותר כי מבחינה חינוכית אי אפשר להגיד לילד קטן לבחור. אני מתלבטת כבר הרבה זמן אם לעשות את הצעד ולהפרד אך אני תמיד חושבת שזו עלולה להיות החמצה ושלא תהיה דרך חזרה..
אשמח לכל תשובה שתעזור לי בהחלטתי.
תודה מראש.