פחד מוות

זיוה היקרה,
עוד לפני שקראתי מה שכתבת לגבי מות אביך חשבתי שמן הסתם איבדת מישהו מאוד אהוב עליך בגיל צעיר, והנה - לא טעיתי. הדברים קשורים מאוד זה לזה. כעוצמת האהבה כך גם עוצמת הפחד לאבד אותה ולסבול שוב. זה שאינך זוכרת אותו מחזק את המקום העמוק ממנו את מגיבה עכשו. היית כל כך קטנה ופגיעה כאשר זה קרה - וחווית את האבדן בלי שיכולת לעבד אותו אפילו במילים, והרגשת ברמה מסויימת גם איך זה מטלטל את מי שמסביבך, שוב - בלי היכולת לעבד זאת מילולית עם מישהו.
החרדה והפחד שיקרה לחברך אסון עלולים להכניס את יחסיכם למתחים מיותרים. ספרי לו על כך, על מנת שיבין על איזה רקע קורה לך מה שקורה לך. הסבירי לו שזו בעייה שלך עם עצמך, וקחי על כך אחריות בכך שתיכנסי לטיפול פסיכולוגי שיאפשר לך למקם רגשית את תגובותייך אז לעומת תגובותייך היום. זה יכול מאוד להקל עליך. אל תדחי זאת.