עצלנות

גדלתי בבית מלוכלך אף פעם לא קפלו אצלנו כביסה. הכביסה המלוכלכת העלתה עובש כי היתה זרוקה על הרצפה רטוב .כלים שטפנו רק ככלא היה כבר במה לאכול. אף פעם לא ניקו אבק וכו. כשהייתי קטנה הורי הכו אותי כדי שאנקה את הבית. כשגדלתי רדיתי באחיותי ואחי שהם ינקו. אמא היא עצלנית לא אוהבת לנקות לבשל כלום. אבא הוא "טרוריסט אלים" שאוהב נקיון אבל כפה עלינו לנקות
הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה. הבית שלי יהיה מבריק.אבל..היום אני נשואה ומוצאת את עצמי במצב די דומה למצב של בית הורי. לא ככ גרוע אבל גם לא טוב.קשה לי לנקות קשה לי לקפל כביסה. אני שונאת לבשל או לשטוף כלים. אבל לא כמו אימי גם שונאת לכלוך וכשהוא מתחיל להצטבר אני "חוטפת קריזה" ומנקה הכל.
בעלי הו א בן אדם נקי. ולא מבין את המנהג שלי "לשים הכל על הרצפה" לא מבין איך הוא בא הביתה והבית לא מבריק. הוא לא רגיל לזה מבית הוריו. ולצערי אני חיבת להודות אני עצלנית. כמו אימי מעדיפה לנוח מאשר לנקות.
אני מפחדת שבסוף זה מה שיהרוס את הנשואין שלנו. והגבר העדין והמתחשב שלי בסוף יעזוב כי ימאס לו.
איך יוצאים מזה?
חוץ מיעוץ כי אני גם מטופלת בילדים קטנים. ואין לי זמן לשבת שעות ולדלות מנבכי העבר
אני רק צריכה פתרון מעשי